מקיאה את הכאב

אני כותבת ומוחקת. מנסה לכוב את אותו הדבר בלי מילים של שלילה ולא.

אבל אין איך לומר זאת אחרת, אין לי חשק לכלום.

מרגישה כמו תאונה, אבל ממשיכה לתפקד לפחות חלקית. לא מראה כלפי חוץ עד כמה רע המצב. קצת ויתרתי על עצמאות והתחלתי לבקש עזרה מסובבים וזה רק מפני שלא מסוגלת לעשות כלום.

צריכה דחוף להרשם לביקור אצל רופא ומפחדת מאבחנה. 

מפחדת שלא אספיק לסדר הכל לפני הבשורה.

מקווה שזה סתם פרי דמיון קדחתני, הזיה כתוצאה ממצב נפשי ירוד ולחץ מתמיד של החיים.

נירא אם אצליח לקבוע תור בהקדם..