לפני 18 שנים. 19 בנובמבר 2006 בשעה 6:41
הכאב הוא אורח בלתי קרוא
ואף חצוף, מתפרץ הוא לחדר הפנימי
מבלי כל הודעה מוקדמת, ואף מתעקש
להתנחל בלבבות. הדמיון משתף איתו פעולה
ויחד הוא מצליח להשתלח גם למערכת ההרגשות
ולהשפיע על תנועת האברים ומצב הרוח
אבל לא נותן לו להתמקם, מפזר בחלל האויר מוסיקה
בוחש את הכל עם מחשבה טוב, והרבה אופטימיות
עם סלט של הומור, ומקציף את הכל
והנה המחשבות נוסעות אל מקום אחר
מפנות את המחשבה המעיקה ויכול ליהנות
מהשמש היחפה ומהכוס קפה החם והמהביל