לפני 17 שנים. 19 בנובמבר 2006 בשעה 10:28
פיטמתך הצבוטה במצבט
נתמעכה, וכעבור זמן
האדימה, ובמשיכת המצבט
כמו נתבקעה לה מתוך קונכיה
ודווקא תחושת הכאב הצורב, זימנה לך
תענוג גדול אשר קולו הידהד למרחקים
ולעמקים הפנימיים שבליבי.
טעימות בהנף מקלדת
מילים והגיגים, על הא ועל דא
פוקה(שולטת){CB}
-
כן...שוב....המרחק והקרבה שבין כאב לעונג....
אין סוף לרגשות שנכנסים בין שתי הנקודות האלו ...
אין סוף לרגשות שנכנסים בין שתי הנקודות האלו ...
לפני 17 שנים
בודק
-
את אדומה מכח הדובדבן אה :)
יש כאלו שהמשיכה וצעקת הכאב
מוסיפים בהם מימד של טעם של עוד
יש כאלו שהמשיכה וצעקת הכאב
מוסיפים בהם מימד של טעם של עוד
לפני 17 שנים