טעימות בהנף מקלדת

באת אלי במפתיע ברגע בו עלי לשקול ולהכריע
בדברים העומדים לפניי,נעתי בתוכי
בין הצורך שלי לבין הכבוד אלייך
היטתי אוזני אלייך וגללת כיריעה את מסכת
הכאב החולף עלייך.
זו יריעת כאב די מוכרת מימים עברו,
בהם נרתמתי בכל מאודי לנסות להציל אותך
מפח יקוש של כל מה שמתחולל סביבך
אך תקוה זו נבלה כשושן בסתיו
הזמן חלף ודברים השתנו,
ובתוכי אף נזרע גרעין של יאוש
עתה כאשר את כאן שוב מגוללת
את יריעת הכאב החדשה שזה עתה נקרתה
לפנייך, אנ מוצא עצמי מתחבט בתוכי
אם יש טעם ועניין להירתם שוב להיכנס בעובי
הקורה של העניין ולנסות להושיט עזרה כמיסת ידי
ובהתאם ליכולתי. מתקשה אני לתווך
בין הרצון האנושי הזה אשר מפעם בתוכי
לבין ההיכרות המוקדמת, בה אצלך
דברים משתנים ברגע, ה'כן'שאת אומרת כעת באופן החלטי
ברבות הימים הופך להיות לא מוחלט.
ויותר אני נכאב מעצם היכרותי שזה לא במכוון
אלא מדברים המשתלטים על רוחך
ונפשך, וכופים עלייך את הדברים שלא לטובתך