לפני 17 שנים. 20 בנובמבר 2006 בשעה 18:09
בחיבוקי פרידה יש מן טעם מיוחד
כל אחד שואב את התוכיות של השני
כמו מסרבים לעזוב את הטעם
של הביחד.
החיבוק ארוך וממושך
כמו נוטלים פיסה של נפש ורוח
זה מזה. ואף כאשר כל אחד פונה לדרכו
היד מורמת לשלום מהמרחק
עד להיעלמות מן העין
ואז כל אחד בתוך עצמו
מדושן עונג ומוצף בגעגוע לפעם הבאה