לפני 17 שנים. 1 במאי 2007 בשעה 11:37
הישלנו מעלינו את הבגדים, ועל המיטה המוצעת
פרקנו גודש רב של כמיהה וגעגועים ובתוך הלהט של החיבוק הסוחף
מצאנו עצמינו נשקפים מבעד למראה הקבועה לאורך דלת הארון
חיוך עלה בארשת שפתינו, עתה היה נדמה כי אנו בה בעת גם השחקנים הראשיים
וגם הצופים של עצמינו. לא היינו זקוקים לקריאות הידד
כי הלהט שבער בנו הידהד פנימה מתוכינו ואף מחוג הזמן ששעט קדימה במעין
שריקת סיום לא הצליח לשכך את העוצמה שקרנה מהחיבור הפנימי העמוק
שמכחו זרחנו באושר ואף ככלות הכל, כאשר קמנו ולגמנו כוס קפה
עדיין הבעירה שבה וחזרה , היה נדמה כי המים להכנת הקפה
המבעבים ברתיחה הם סימפטום לביעבוע הפנימי העמוק שאפף אותנו
גם הסיגריה שעישנת בהנאה, נגמרה בשאיפות
המתוקות שלך, אך השאיפות של אהבתינו,רק הלכה והתעצמה בניצוצות
שהפכו לזיקוקים מאירים ומזהירים