בסד"ו

בס"דו

רגע , רגע, אני שמה על הספיקר...
"ח----------- (ומציין את שמו המלא,) מעיר האבות היא חברון מדבר , מה שלומכן?"
אני- טוב תודה. מה שלומך אבא?
אבא- ישתבח שמו לעד. כ' שמחה מאוד כאן, את יודעת שאמא לקחה אותה היום
לכותל ולקבר רחל, היא גם קנתה לה חצאיות וחולצות שרוולים משטראוס?
אני- איזה יופי, היא באמת זקוקה לפיעלות חופש מהנה...
אבא- כן ,כן, היא מה שנקרא- עושה חיים.
אני מקווה שהקב"ה ישלח לך את זיווגך ורפואה שלמה, רפואת הנפש ורפואת הגוף.
הקב"ה יסיר מעלייך כל גזירות קשות ורעות, ותזכי לחזור בתשובה .
אני- רק אם ירצה ה' אבא.
אבא: קחי את אמא, אני חייב לזוז למערה.
אמא: ח' שלא תעז לצאת ככה מהבית עם הכיפה הזו, היא מלוכלכת, מיד לך תחליף.
כן ליבנת, אז מה שלומך?
אני: טוב תודה, מה יש לאבא לחפש במערה? עוד לא מנחה, אין היום עירוב, ואמרת שתשלחי אותו לסגור על הצבע של הריפוד אצל ימח' שמו?..
אמא: .יש לו שיעור. שניים גמרא ואחד תלמוד עד מנחה ב'שבי', אז אמרתי לו שיצא כעת. אסור שיחכו לו. הוא ילך לימח' שמו אחר כך, גם הוא בטח סוגר כדי ללכת להתפלל.
אני: אמא, תגידי, אבא פעם שאל את ימח' שמו באיזה מסגד הוא מתפלל?
אמא: מה ???
אני: כי אם ימח' שמו מתפלל בצד המוסלמי של המערה גם, למה שלא ילכו ביחד?
הם יוכלו לדבר על הריפוד כל הדרך, ואבא יספיק לחזור בזמן כדי לגרוף את העלים בחצר.
אמא: תפסיקי לדבר שטויות כבר ,
מה שלומך?? מה שמעתי???
אני: מה שמעת??
אמא: שזהו. את ו'ההוא' נפרדתם סופית ואת ממש מדוכאת מאוד... מה קרה?
אני: אמא, ל'ההוא' יש שם, את יודעת... הייתי איתו שנה וחצי. למיטב ידעתך הוא היה אצלכם פעמיים, שם כיפה, ברך, והקשיב לחפירות של אבא על תזונה קבלית ... ואת עדיין לא זוכרת את השם שלו?
וכן, אם את כל כך רוצה סיבה לערוך הילולה בקבר יוסף, -אז נפרדנו,
או יותר נכון הוא עזב אותי.
אמא: מה קרה שעוד הפעם זה התפוצץ?
אני: יחסינו לא היו ממש טובים לאחרונה, רבנו, ואני...נו .. הרבצתי לו.
אמא: מה זאת אומרת 'הרבצת לו'? מה זה הדבר הזה להרביץ? מאיפה למדת דבר כזה?
אני: ממך ומאבא.
אמא: מה זה השטויות האלו? זה היה לפני שנים, וגם ביקשנו סליחה ומחילה.
אני: צודקת. טוב, אז זה כבר לא רלוונטי.
אמא: למה לא התקשרת לכ' כל היום? היא ממש נעלבה. זה לא בסדר.
אני: לא נורא, בעוד 22 שנים זה יהיה לא רלוונטי.
אמא: אני מבינה שאת ממש מדוכאת, אבל זה לא סיבה לזרוק הכל, בעזרת ה'
הכנסת ספר התורה תהיה בעוד חמישה חודשים.
אני: איזה מזל! אבל עד הכנסת ספר התורה , שכלול סופי של סך המצוות, והשכר שמגיע לי בתור כופרת שלא תרמה למהלך המופלא הזה מה אעשה?
אמא: את מדברת דברים לא טובים. את חייבת לקחת את עצמך ביידים. מ' (אחות מס' 2) ור' (אח מס'7) אמרו שאת לא מתפקדת. לבנתיים כ' אצלנו, תוכלי לעבוד קצת.
את יודעת, העבודה הזאת שלך בלילה... לבנתיים, הקב"ה יעזור...
אני: אני עובדת קצת, לרוב לא מתחשק לי.
אמא: מה זאת אומרת לא מתחשק, קומי, תעודדי את עצמך ותעבדי. את חייבת כסף.
אני: אמא, זו עבודה שעושים בה רק מה שמתחשק, וכרגע לא מתחשק לי כלום.
אולי אפילו בא לי לבעוט בהכל.
( בועטת בנשלט האזוק ידיים ורגליים, ומהדקת את המסקנטייפ על הפה מתחת לשולחן המחשב).
דווקא עכשיו אני עובדת קצת.
אמא: יופי, זה טוב. את חייבת להתמיד והקב"ה ב"ה ישלח לך פרנסה טובה.
אני: אני מנסה , ותאמיני לי אמא, בכל הכח, עם השיניים והציפורניים,
סליחה, חכי על הקו רגע...
נשלט: אוווו וואאווו וואווו וואוואווו ואא.
אני: אני תוך בעיטות שריטות ונשיכות: "אני לא מבינה אותך עם המסקנטייפ על הפה, אתה חצוף , ולא נותן לי לסיים שיחה, כמו בת אדם, איפה הנימוסים שלך? זו אמא שלי!"
אני: כן אמא, אני מנסה להתרכז בעבודה מתי שמתאפשר, (מלטפת את הנשלט מתחת לשולחן)
אמא: אני יודעת שהמצב קשה, אני באה אלייך.
אני: אמא , זה לא הכרחי. אני דווקא מחר בבוקר חשבתי לעבוד, ואני אהיה אח"צ אצל ר'
אמא: באיזו שעה את עובדת?
אני: אני עדיין לא ממש יודעת, זה תלוי בצרכים שלי, אם אוכל לסדר את העבודה בתזמון נכון אהיה אצל ר' באחת. היציאה לעבודה בדר"כ מתאפשרת לי בבוקר...
למרות שנראה לי שהשיחה איתך עודדה אותי לצאת גם עכשיו.
אמא: את רואה, אפילו שלא ראיתי אותך מאז חודש ניסן, ואני מתפללת עליכם כל יום ,
כל יום , צדיקים שלי, את תראי הכל יצא לטובה.
אני: טוב, אמא תודה על העידוד נראה לי שאצא כעת.
אמא: אל תשכחי , אנחנו אוהבים אותך ועומדים לצדך ואת תצליחי. גם אם יש קשיים ולחץ
צריך לנשום עמוק, להירגע ולזכור שהכל ישתחר לאט לאט וב"ה.

אני: טוב אמא, נדבר... ביי.

אני:שמעת את אמא שלי? נכון?
הנשלט: ווואוו ואאאו ווואו ואוו ואא ואאו וואאו וואוו.


בתענוגות ,
ליבנת