יושמד.

לפני כמה שנים תרגמתי חלק מהסיפור האירוטי האהוב עלי, הסיפור מתורגם מסיפורו של THUMB הנקרא Owned Teacher ופורסם בכתובת: http://www.understories.com/ownmain.htm אשתדל להמשיך לתרגם את הסיפור לפי תגובותיכם והמאבק המתמשך שלי בעצלנותי והמחסור בזמן פנוי. מי שקראו את הסיפור באנגלית יכול להיות שישימו או לא למספר הבדלים קטנים. הסיפור מכיל קטעי אלימות, מין בכפיה, עבדות,שימוש בסמים ועוד מגוון טאבואים ומעשים לא חוקיים. אם אתם לא רוצים לקרוא על דברים כאלו אתם מתבקשים לעבור לסיפור אחר. פרק ראשון: גברת מארי קלארק ישבה ובדקה את בחיבורים באנגלית שהשמיניסטים הגישו מוקדם יותר באותו יום. אל אף שהיא סיימה ללמד לפני כעשרים דקות לא מיהרה לביתה. בעלה היה במסע עסקים וביתה אמי הייתה ב מחנה לסוף השבוע. מארי נישאה לביל לפני ארבה עשרה שנה. מאז הקידום האחרון שלו הוא נאלץ לצאת למסעות עסקים ארוכים, האחרון נמשך חודשיים תמימים והמסע הזה כנראה ימשך אף יותר. אמי בדיוק חגגה את יום הולדתה החמש עשרה ויחד עם חובותיה בביה"ס ובכנסיה היא לא בילתה הרבה זמן בבית. כך שלמארי היה הרבה זמן פנוי ולא היו לא עניינים דוחקים. היא תכננה לגשת לחדר הכושר לאימון היומי שלה כאשר תסיים לבדוק את המבחנים בגיל שלושים וחמש עבדה קשה כדי לשמור על כושר, ואכן בגובה מטר שבעים ומשקל חמישים וחמישה קילוגרמים היא הייתה גאה בגופה חזה עדיין זקוף על אף גודלו, רגלים מוצקות ובטן שטוחה. הרהורי של מארי נקטעו ע"י דפיקה בדלת הכיתה בדלת הייתה ליסה סימון אחת מתלמידותיה המצטיינות, ליסה הייתה מאד חכמה ובעלת גוף מפותח במיוחד אך הייתה מתבודדת לה גישה יהירה למדי ולכן אל אף לא היו לה חבר ובעצם וגם לא חברות. "כנסי ליסה, עוד לא סיימתי לדרג את החיבורים" "זו לא הסיבה שאני כאן גברת קלארק יש משהו שאני רוצה להראות לך." "בודאי ליסה." ליסה הושיטה את היד לתיקה ושלפה משם מגזין ישן, ליבה של מארי עצר מלכת, היא מיידית זיהתה את המגזין זה היה "הסטלר" יוני 82´ היא תמיד קיוותה שאף אחד לא יגלה את הסוד הישן שלה. ליסה פתחה את המאגאזין ושם על גבי פוסטר בן ארבעה עמודים נפרשו כל קסמיה של רכזת האנגלית של כתות י"ב. מארי הצטלמה לתמונות אלו כדי לממן את לימודיה במכללה בעבר הרחוק, ושם קיוותה שתמונות אלו ישארו - בעבר. "ניקיתי את עליית הגג וראי מה מצאתי באחד הארגזים הישנים של אבא." מארי ניסתה לאסוף את עצביה וענתה, "זה היה לפני זמן רב ליסה ואני לא גאה בכך אך באותו זמן הייתי נואשת בשביל כסף כדי לסיים את לימודי, תני לי את עכשיו שאני אוכל לזרוק את זה ולהשאיר את זה בעברי." ליסה לקחה את המגזין בידה. " לא נראה לי גברת קלארק, אנחנו צריכות לשוחח קצת. סיגרי את הדלת." מארי קמה וסגרה את הדלת חסרת סבלנות לסיים עם העניין. "נעלי אותה" אמרה ליסה מתיישבת בכסא המורה שמאחורי המכתבה. כאשר מארי נעלה את הדלת והסתובבה ראתה שליסה יושבת בכסאה היא פנתה לשולחן הראשון וכתה. המבט על פניה של ליסה היה כל וכלל לא מעודד. "עמדי מול המכתבה גברת קלארק." "אני פשוט אשב לי כאן" אמרה מארי ניגשת לשולחן הראשון. "אמרתי שתעמדי כאן." אמרה ליסה בקול תקיף. "האם את אוהבת ללמד כאן?" "כן ליסה,אני מאד אוהבת ללמד כאן." "האם בעלך יודע על התמונות האלו?" "לא." "האם היית רוצה שאמי תראה את התמונות האלו? "לא!" ענתה מארי שהחלה לרעוד לאחר שהיא הבינה באיזה מצב פגיע היא נמצאת." "טוב גברת קלארק. הרגע ציינתי שלוש סיבות למה את צריכה לשקול בכובד ראש את מה שיש לי להציע לך. מרגע זה את תעשי כל, ואני מתכוונת כל! מה שאני אומרת. ואם את תסרבי לציית לכל פקודה שלי, נחשי מה? תשארי בלי עבודה בלי בעל ועם בת נוער מושפלת אחת. "מה את רוצה ליסה?" שאלה מארי בקול רועד. "אותך" ענתה ליסה ברוגע. "אני רוצה להיות הבעלים שלך. אני רוצה שתצייתי לכל מה שאני אומרת לך מיידית וללא שאלות. אם מתישהו תסרבי או לא תרצי אותי אני אפיץ עותקים לכל בית הספר עד יום שני." ברכיה של מארי נחלשו היא לא יכלה להרשות לתמונות הללו להתפרסם, היא חשבה שהתמונות הללו נקברו בעבר היא לא חשבה עליהן כבר שנים מה לעשות?? "האם את מבינה את מה שאני דורשת גברת קלארק?" "אני לא מבינה." לחשה מארי "אני המורה שלך, את לא יכולה להתנהג אלי ככה." "זה מאד פשוט גברת קלארק, אם לא תעשי את כל מה שאני אומרת לך לעשות את לא תהיי האמא אשתו או מורתו של אף אף אחד." "וכמה זמן סחיטה זו תמשך?" "כמה זמן שאני ארצה גברת קלארק, מספיק לדבר. עמדי זקוף ידים לצדי הגוף הסתכלי ישר קדימה ואל תזוזי. אל תדברי, פקדה ליסה. משום שלא ידעה מה עוד לעשות ולא רצתה להכעיס תלמידתה עמדה מארי דום. ליסה ניגשה עליה והקיפה את המורתה הרועדת. זו הולכת להיות חתיכת שנה, חשבה ליסה. "את מבינה שאם תסרבי לעשות אפילו פקודה אחת שלי החיים שלך הרוסים." אמרה ליסה ונעצה מבטה בעייניה הדומעות של המורה לאנגלית. "כן ליסה" היא לא ידעה מה עוד לעשות היא הייתה לכודה ע"י עברה ולא יכלה להרוס את עתידה. דמעה זלגה במורד לחיה. "גברת סימון בשבילך" "כן גברת סימון, אני מבינה" ליסה התיישבה בכסא המורה, "פתחי את כפתורי החולצה שלך" מארי היססה "בבקשה אל תעשי את זה ליסה" היא בקשה. ליסה זינקה ותוך רגע עקפה את המכתבה, סתרה למורתה חזק בלחיה ואמרה "כלבה, גברת סימון בשבילך. עשי את זה מייד." "נו טוב, התמונות יופצו לכל ביה"ס עד תחילת השבוע" "חכי" צעקה מארי. ליסה עצרה הסתובבה ופנה אל המורה המבוהלת "כן" "בבקשה ליסה אל תעשי את זה אני אשלם לך" התחננה המורה הבוכייה. "ביי גברת קלארק" אמרה ליסה ופנתה ברוגע אל הדלת. "בבקשה ליסה,גברת סימון, אני אעשה את זה בבקשה אל תעזבי." זעקה המורה המבוהלת. ליסה הסתובבה ופנתה אל מול המורה המובסת. "ובכן?". ידיה של מארי נעו אל חולצתה והיא החלה לשחרר את הכפתורים מלמעלה למטה. פניה היו סמוקים ודמה על לחיה. "תורידי אותה" דרשה ליסה וחזרה אל מושבה מאחורי המכתבה. מארי הורידה את החולצה והניחה אותה על המכתבה. היא עמדה מול תלמידתה ללא חולצה ותהתה עד לאן זה יגיע. "עכשיו החזייה גברת קלארק." "מארי הושיטה את ידיה על גבה, ופתחה את סוגר החזייה, היא נתנה לרצועות של החזייה ליפול וחזה השופע נתגלה במלא הדרו" כאשר היא נעה כדי להניח את החזויה על המכתבה אמרה ליסה "שימי את זה בפח את לא תזדקקי לזה יותר" עירומה מן המותניים למעלה, היא לא הייתה יכולה להיות נכובה יותר, איך היא הגיע למצב הזה? מדוע היא הצטלמה לתמונות הללו במכללה?" "עכשיו גברת קלארק אני רוצה את החצאית שלך על השולחן" בלי מחשבה הורידה ארי את חצאיתה ושמה אותה על המכתבה ליד חולצתה. "ובכן גברת קלארק נראה שנצתרך לשפר את ההלבשה התחתונה שלך. הורידי מייד את התחתונים והגרביונים המכוערים האלו." נעלבת בעקבות הנזיפה הסירה מארי את תחתוניה והגרביונים. "לאשפה" מי שהיתה עד לפני זמן קצר המורה הקשוחה לאנגלית עמדה עכשיו עירומה בכיתת הלימוד שלה מול תלמידתה בת השמונה עשרה,ללא כל דרך לצאת, מה יקרה הלאה? היא תהתה." חזרי לעמידת דום, ידיים בצידי הגוף." ליסה ניגשה שוב אל המורה הושיטה את ידה אל מארי. וצבטה את פטמות המורה. "קשות למדי גברת קלארק, האם את אוהבת את זה?" מארי נשארה בשקט,היא חשה גיור מההתייחסות הזו אבל לעולם לא יכלה להודות בזה. ליסה צבטה חזק אף יותר את פטמותיה של מארי עד שגברת קלארק גנחה. "עני לי גברת קלארק." "לא אני לא נהנית מזה" שיקרה מארי, היא לא נהנתה מזה אך באופן לא מובן היא נהייתה מגורה מזה. ליסה שחררה את פטמותיה בפתאומיות, "אני חושבת שאת משקרת לי ואת תענשי על כך" אני יודעת שבעלך מחוץ לעיר ואמי במחנה ולכן יהיה לי אותך רק לעצמי לכל סוף השבוע." צמרמורת עברה בגופה של מארי כאשר מילותיה של ליסה הגיעו למוחה המשותק. "אני אבלה את סוף השבוע בביתך, עד תחילת השבוע תביני את דרישותיי במלואן. שימי את החולצה החצאית והנעליים, השאירי את שתי הכפתורים העליונים בחולצה פתוחים." מארי הרגישה כמעט יותר עירומה ככה פטמותיה איימו לחורר את בד החולצה והיא אף פעם לא הייתה מחוץ לבית ללא תחתונים וזרימת האוויר הקר בין ירכיה הלחות גרמה לה להרגיש עירומה מאד "בואי נלך אל ביתך גברת קלארק השאירי את התחתונים החזייה והגרביונים של בפח בשביל בובה אב הבית למצוא. הביאי את המחבט שלך אתך." מארי אף פעם לא השתמשה במחבט אך שמרה אחד עשוי עץ מלא מלוטש באורך שישים סנטימטרים. והשנים פנו אל עבר הדלת ולעבר הרפתקתן.