יושמד.

פרק שני: כאשר ליסה הגיעה אל הדלת היא פנתה אל מארי ואמרה לה "תלכי שתי צעדים מאחורי והתנהגי כרגיל." איך היא יכלה להתנהג כרגיל. פטמותיה שופשפו בחולצתה בכל צעד ושעל, הכוס שלה היה ערום תחת החצאית למרבה דאבונה נעשה לח יותר ויותר עם כל רגע שחלף. עם הכפתורים פתוחים כמו שליסה דרשה היא הראתה הרבה יותר מחזה משחשבה למכובד. "כן גברת סימון" ענתה מארי. ליסה פתחה את הדלת והובילה את המורה המובסת במסדרונות בית הספר אל מגרש החניה, "תני לי את המפתחות דרשה ליסה". ליסה התיישבה במושב הנהג ומארי התיישבה לצידה "משכי את החצאית שלך למעלה גברת קלארק" מארי הרימה את חצאיתה עד ירכיה. "יותר!" מארי הרימה את חצאיתה עד שהיא בקושי כיסתה את הכוס המאד לח שלה. ליסה התניעה את המכונית והחלה לנסוע אל אל ביתה של מארי הנמצא במרחק של 20 דקות."נעצור בדרך בכלבו" ליבה של מארי צנח בקרבה, היא קיוותה שליסה לא תכריח אותה להכנס לחנות עם שדיה משוחררים וכוסה עירום. "אמרי לי גברת קלארק איזה צעצועי מין יש לך בבית?" מארי לא יכלה להאמין שתלמידה שאלה את זה. "יש לי ויברטור בבית, גברת סימון" "עוד משהו?" "זה הכל גברת סימון" ליסה חנתה בחניה של הסופר כל-בו זה היה מקום ענקי עם מחלקות מזון ובית. "בואי גברת קלארק וזכרי, שתי צעדים מאחורי." מארי יצאה מן המכונית מכסה את רגליה בחצאית,האוויר היה קר מה מה שהקשה עוד יותר את פטמותיה, ליסה לא הרשתה לא לשים מעיל והיא זזה במהירות כדי לא להשתרך מאחורי הנערה האתלטית. "האם יש לך מזומנים או כרטיס אשראי עליך גברת קלארק?" "כן ליסה, יש לי את שניהם." ליסה הסתובבה על עקבותיה ופנתה אל המורה."איך קראת לי?" "ליס ... אני מצטערת גברת סימון." "פתחי עוד כפתור." "בבקשה גברת סימון אני מצטערת." "האם את רוצה לפתוח שתיים?" "לא!" זעקה מארי ופתחה בזריזות כפתור שלישי,אם היא תזוז מהר יותר היא תחשוף מחזה החשוף היא ידעה שמעכשיו היא תצתרך ללכת בזהירות. "הביאי לנו עגלה גברת קלארק." פקדה ליסה כשהם נכנסו לחנות. מארי עשתה כפי שצוותה ועקבה אחרי ליסה אל מחלקת חיות המחמד "עכשיו נשיג קולר לחיית המחמד החדשה שלי. נסי את זה." אמרה ליסה והושיטה למארי קולר לבן עם אבני חן מלאכותיות. "כאן?!?!?" "גברת קלארק אני לא אוהבת לחזור על עצמי, אם לא תעשי את מה שאני אומרת לך מייד את יכולה ללכת הבייתה והתמונות יופצו עד יום שני. עכשיו נסי את הקולר." מארי הציצה לצדדים ואז שמה את הקור סביב צווארה. "זה מתאים גברת סימון." "כדי שנהיה בטוחות סגרי את הקולר" מארי הידקה את הקולר וסגרה אותו, הוא אכן התאים. "עכשיו רצועה" אמרה ליסה, "קחי את האדומה הזה שם, גברת קלארק, מן המדף העליון." מארי הושיטה ידה להסיר את הקולר לפני שמישהו יראה אותה. ליסה הכתה בידה ואמרה "השאירי אותו עליך." מארי נמתחה כדי להגיע אל המדף העליון כדי להגיע אל הרצועה. אז היא הבינה שההתמחות גורמת לחזה חסר החזייה, העירום לבלוט אל מחוץ לחולצה הפתוחה. הניסיון להגיע אל הרצועה ביד אחת ולשמור על צניעותה ביד אחרת זיכה אותה בעוד מכה כואבת. "אל תגאי בחולצה הזו גברת קלארק." ליסה חיברה את הרצועה לקולר הלבן ולרגע עמדה מתפעלת ממעשה ידיה, "נראה מאד נחמד, שימי את אלה בעגלה." אמרה ליסה בזמן שפנתה ללכת. מארי נאבקה בניסיון להסיר את הקולר ועקוב אחר ליסה המתרחקת בלי שמישהו יראה אותה ובלי לעורר את זעמה של ליסה. ליסה אל מחלקת ´עשה זאת בעצמך´ ושמה שתי פיני עץ באורך מטר עשרים ועובי שלושה סנטימטרים אל תוך העגלה בנוסף לחבילת ברגי פיליפס ו 17 מטרים של חבל כביסה. ואז הן פנו למחלקת הירקות שם הורתה ליסה על מארי להכניס שתי מלפפונים,שק גזרים,קופסה של אבקת צ´ילי חריפה וקופסה של קרטיבים אל תוך העגלה. "רק עוד מקום אחד." אמרה ליסה והן פנו אל מחלקת כלי הבית שם התווספו לעגלה ארבעה נרות באורך 42 סנטימטרים חבילת מחטים ושתי אטבי מתכת ענקיים. "אפגוש אותך במכונית, אל תתעכבי" מארי פנה אל הקבלה, כל חפץ לבדו נראה תמים, אך מארי הייתה נבוכה ביותר כי ידעה שכל אחד מן החפצים ישומש עליה בדרך זו או אחרת. והיא הייתה מודעת עד כאב למחזה שנתן המחשוף שלה. היא שילמה עם פנים סמוקות לחלוטין פטמות נפוחות וכוס מטפטף. מארי שמה החפצים במכונית ונכנסה אל המושב על יד הנהג, "חצאית!" אמרה ליסה. ומארי הרימה את חצאיתה כך שבקושי כסתה את הכוס הרטוב שלה כמו מקודם. "בואי נעצור לארוחת ערב" אמרה ליסה "למה את רעבה?" "אני לא רעבה." *סטירה* "גברת סימון!!!" "אוו ... מצטערת גברת סימון." "הרימי את חצאיתך גבוה יותר. עליך להבין שכל פעם שאת תאבדי משהו כל פעם שתכשלי לרצות אותי,ואת יודעת מה יקרה אם תסרבי לפקודותיי." ליסה נהגה אל מחוץ לחניה ומארי הרימה את חצאיתה גבוהה יותר כך שהכוס שלה יהיה חשוף. פניה היו אדומות לחלוטין. היא הרגישה כמו ילדה שנענשה על התנהגות רעה. מארי ישבה בשקט בזמן שליסה נהגה לכיוון ביתה, היא ידעה שליסה הלכה לאיבוד אך לא הייתה לה ברירה. היא התחילה להכנס לפאניקה כשליסה נהגה אל תוך תור הקניה מהמכונית של מסעדת המזון המהיר "ונדייס". "אל תגעי בחצאית הזו גברת קלארק מה את רוצה לאכול?" "שום דבר גברת סימון." המורה המושפלת התכווצה בכסאה בזמן שליסה הזמינה כריך עוף,צ´יפס ושתי מילקשקי שוקולד. כאשר הם הגיעו לחלון התשלום ליסה את ידה אל גברת קלארק בשביל הכסף, גברת קלארק שלפה במהירות כמה שטרות מארנקה ונתנה אותם לליסה מתכווצת מושבה בתקווה שלא יזהו אותה. כבר היה חשוך למדי והמוכר לא יכל לראות דבר אך מארי כמעט חטפה התקף לב כאשר הוא אמר "שלום גברת קלארק" המוכר הכיר את המכונית. "שלום" אמרה גברת קלארק כאשר כל מה שהיא רצה היה לקבור את עצמה תחת מושבה מבושה. ליסה עצרה בפינה אפלולית של מגרש החניה והחלה לאכול את הכריך שלה "פתחי את החולצה שלך עד הסוף גברת קלארק." עם היסוס קל פתחה מארי את חזייתה וחשפה את חזה הענקי. מזמן שאני אוכלת אני רוצה שתשעשעי אותי על ידי ציפוי הציצים שלך בגלידת מילקשייק.. היזהרי לא ללכלך את החולצה היפיפייה שלך." וכך המורה מושפלת ישבה לה במגרש החניה של "ונדייס" בחולצה פתוחה וחזה חשוף יחד עם אחת מתלמידותיה השמיניסטיות ומרחה מילקשייק שוקולד קפוא כקרח על שדיה. מארי רצתה לרצות את הנערה בזכות תכנית המשמעת ההדרגתית. המילקשייק הקפוא הקשה את פטמותיה עד דרגת כאב. "מרחי מילקשייק גם על הכוס שלך." אצבעות המורה מטבלו תחילה בתוך המילקשייק ואז היא מרחה אותו על כל הכוס שלה. " גם בפנים גם גברת קלארק" נשימתה התחילה להתקצר כאשר המילקשייק הקר גירה את הכוס הלוהט שלה. וכך במשך רבע שאה בזמן שליסה אכלה בשלווה את ארוחת הערב שלה שיחקה ללא שליטה המורה עם הכוס שלה ונהפכה יותר ויותר חרמנית למרבה תסכולה. בדיוק כאשר הקרבה לשיא למרבה מזלה ליסה פקדה עליה לעצור וללקק את אצבעותיה עד שיהיו נקיות "אל תגעי בדבר" פקדה בזמן שהיא התניעה את המכונית. מארי ישבה שם עירומה מהאגן למעלה, הכוס שלה חשוף לחלוטין והכל היה דביק. היא ליקקה את אצבאותיה עד שהיו נקיות אף שטעם הכוס המעורב בטעם השוקולד גרם לה לרצות להקיא. רווח לה שהיא לא הגיעה לאורגזמה מול תלמידתה אך בכוסה הייתה בעירה שלא ידעה מנוחה. הם פנו אל חניית ביתה של מארי. ביתה היה מרוחק מהכביש בשטח פרטי, החצר האחורית מכוסה בגדר עץ גבוהה והתנועה בכביש הייתה רדודה. הביאי את החפצים פנימה ופגשי אותי בחדר האמבטיה, את נראת הרוסה.