העולם ושאר ירקות...

/> הפער בין הרושם לבין המציאות - מעיק. מנקר לי בעורף ומציק.
מתהלכת על חבל דק ומדוייק שלא באמת מוביל לשום מקום.
מטיילת בין כינויי חיבה להכחשות. בין ציפייה לרצונות.
פצע פתוח זועק למעט יוד. במקום זה שמים לי פלסטר צבעוני על שבר.
משננים לי אימרות שחוקות מזוהמות ברסיסים של קלישאות מאוסות.
"הזמן יעשה את שלו", "הכל בסוף יתבהר ופשוט תדעי",
"תאזרי בסבלנות עד שתישכח הסערה", "תחרצי את גורלך - תיפסי יוזמה".
הכל מצופה בגינונים אובייקטיביים. עטוף בפואנטות חסרות פשרה.
שומעים מה אני עושה בחיי וסופקים כפיים. באהדה?
"ההיא מחו"ל שחיה את החלום. מגשימה את עצמה. מצליחה."
ורק אני רואה שהמלך עירום. מזהה את המוטיבים החוזרים של הבריחה.
חיי מורכבים מקולאג' של מסכות. סיפור בהמשכים של עשרות דמויות שונות.
וכל השנינויות שבעולם, כל הציניות המושחזת, המילים המשוייפות וההתנסחות המחודדת,
מתגמדים לנוכח העובדה הכה ברורה שאני בלילה עיסתית שמעולם לא התגבשה.
מצב צבירה נוזלי. לעיתים סמיך, לעיתים מיימי.
במיכל שקוף זול ומזוהם שכמעט תמיד נשפך.
מטפטף לפינות האפלות שמאחורי האסלה.
מתנקז לפינה המרוחקת בשירותים.
מחלחל מתחת לבלטה העקומה.
נספג ביסודות הרעועים.
ומתאדה.




נשימה עמוקה. מבט חטוף בראי אחרי ששטפתי פנים.
נראה לי שזיהיתי שם עקצוץ כמעט בלתי נראה בזוית הפה של חצי

חיוך.