עברו למעלה משלושה שבועות שבמהלכם ביקרתי כאן שלוש פעמים.
זה מוזר.
למראית עין דומה שהפוקוס עבר למשהו אחר. מוחשי יותר.
מפני שכאן, על אף כל הפתיחות והקירבה המדומה, הכל כל כך מופשט. רחוק.
אני רוצה לכתוב מגילה ארוכה, מייגעת, ומדוקדקת על כל המה, הלמה והאיך.
אני רוצה לפרוס לפרוסות דקות דקות את כל הניואנסים הקטנים שמעצבים את ימיי בשבועות באחרונים.
אני רוצה ללעוס עד תום את כל ההשלכות. לרדת לעומקם של מצולות החוויה ולנסחם על גבי דפי הבלוג.
אני רוצה לשתף. להקיא החוצה את הלבד התובעני. אני רוצה לכתוב כשרע לי. אני רוצה לספר כמה טוב לי.
אני רוצה להתלבט, להתבלט, להימלט. להתגלל מצחוק שרק פיות ישמעו. לבכות דמעות שרק חיילים בשמירה יראו.
*
פרצו לי לבית לפני שלושה שבועות. גנבו דברים שהיו לא רק שלנו. זה היה מישהו שמכיר אותנו. מאז אנחנו ישנים במלון.
*
אני חושבת שאנחנו קרובים לפרידה. כבר קרוב לחודש לא הזדיינו. המועקה מהפריצה והחשש מהלא נודע ככל הנראה משתקים את שנינו.
*
נכנסתי שותפה לפרוייקט מאוד גדול. עלות התחלתית מצידי של כמה מאות אלפים. אני אופטימית וחרדתית בעת ובעונה אחת.
*
אני זקוקה לחופש. אני עובדת באפן רציף וסיזיפי מאז שחזרתי הנה באוגוסט. לא מסתמן שזה יקרה בקרוב.
*
המשפחה שלי בארץ חווה קשיים וקצרים בתקשורת מה שהוביל לנתק מוחלט בשבועות האחרונים בין כמה מהם. ואני רחוקה, נפשית ופיזית, מכדי לסייע.
*
אני מתגעגעת לגיל שש עשרה.
*
אני לא בשלה להיות בת עשרים ושמונה חודש הבא.
*
אני קוראת את "הדרך הקלה להפסיק לעשן". אני בעמוד 112 ועישנתי היום קופסא וחצי.
*
נעשיתי פראנואידית. זה לא אומר שלא רודפים אחרי אמנם אבל זה מכלה.
*
לא עשיתי ביד שבוע וחצי. במלון יש רק אצבעות ואני עצלנית מדי. כל לילה לפני השינה אני מרגישה את הגוף דורש אורגזמה אך נראה לי שעדיף לתרגל דחיית סיפוקים.
*
הסגול בשיער הפך כתום מלוכלך ואין לי זמן ללכת למספרה.
**בובה לא שוכחת מאין באה אך טרם יודעת לאן תלך...
***תשאירו סימן אם התגעגעת. אגואיסיטי להחריד מצידי אני יודעת אבל בכל זאת...הכל כדי לא להרגיש לבד. לגמרי.
לפני 13 שנים. 20 בפברואר 2011 בשעה 3:07
