ספטמבר 2005.
שבע וחצי שנים של זוגיות.
מתוכן, שלושת השנים האחרונות; אחיזת עיניים בלבד.
שלוש שנים; שלושים ושישה חודשים; אלף תשעים וחמישה ימים.
שלוש שנים. חמישה זיונים. (איתו). תשעה פרטנרים חדשים. (איתי).
שלוש שנים. חקר עצמי סיזיפי. נסיונות על גבי התנסויות על גבי הכרה בצרכים מודחקים ופנטזיות חבויות.
שלוש שנים. ארבעה גברים שבאמת שינו משהו. (בי).
שלוש שנים. נוחות ממכרת. פשרה אמיתית. אמת מתפשרת.
שלוש שנים מדברת על ״לעזוב״. בוגדת ה״הסכמה״. משקרת ש״טוב״.
שלוש שנים, אני עוד רגע בת שלושים, מתחילה בעוד שבועיים חיים חדשים.
חוזה סגור לעוד שבועיים מהיום.
דירה הרבה יותר קטנה.
קצת קשה לי לנשום.
קניתי היום סלון ומיטה.
קשה להסביר את תחושת ההקלה.
...ומתוך שורת הגברים הארוכה בהם מצאתי קבלה ונחמה, יש אחד המרוחק ממני שש שעות טיסה שהסביר לי בלי מילים מה זו אהבה.
וזה לא ריאלי כי אין לו כסף או שאיפות. סיפור הפרברים גרסאת הטעויות. מציאות מנוגדת. עתיד לא ברור. אהבה הדדית...זו תמצית הסיפור.
ויש שיאמרו שעל חיבור כזה לא מוותרים...
ואני אומרת, כנראה יהיו אחרים.
צינית כבר אמרנו?
