אני מכורה אליהם. אני אוהבת אותם. כשהם מגיעים אני מאושרת. אפילו אם הם לא היו בדיוק מה שציפיתי. שיגרה זה רע. לא אוהבת שיגרה. אני זוכרת שאמא שלי תמיד היתה מתלוננת בשנות ההתבגרות שלי כשהייתי חוזרת הביתה ומקבלת "מכת שיגרה" והופכת את כל החדר. הארון יהיה כאן עכשיו והמיטה תזוז לשם- הכל חייב להשתנות! לפעמים חשבתי שגם אני צריכה להשתנות כל הזמן. לחדש את עצמי. הרי אנו חיים בעולם שמשתדרג כל הזמן.
לפני כמה ימים, חזרתי מבילוי והלכתי מהאוטו לדירה. פתאום הרגשתי שאני משהי אחרת. יכול להיות שהשתנתי? ואז נזכרתי שתמיד משהו כמו חודש לפני היומולדת שלי מתחילות להם מחשבות קיום ומשמעות מכל הסוגים שאפשר. אני לא השתנתי. זה העולם סיביבי שמשתנה... לא?
ובכל זאת אני חייבת לעבור את תקופת המבחנים הרעה הזאת...אני אחזור לחיים ביום של המבחן האחרון ה 29 ליולי..נראה לי שאני יודעת בדיוק איפה אחגוג..בנתיים לכל מי ששואל אין לי זמן להצליף באף אחד. ולא זה לא תירוץ.
לפני 20 שנים. 4 ביולי 2004 בשעה 20:47
