אוהבת לא אוהבת

רגע של בדולח
תוקף את בשרי הצורב
מעטפת גופי
כה שקופה ודקה
חשופה לקור ידיך
(עכשיו יותר מתמיד)
פני החרסינה שלך בוהות בי
מבעד לדמעות
אתה נראה מעוות
קור עינך
ננעצות בגופי הבלוי
חורץ ציפורניך על קיר צהבהב
משאיר שובל עמוק ודק
(צמרמורת)
אתה הדם הזורם בעורקי
נכנס ויוצא במהירות חותכת
סבוכה בתוך קוריך
אתה מביט בי בזלזול
לא מושיט ידך לחלצני
אני כבר לא צלולה
כבושה
עזובה
קבורה

אתה מחייך.


שיר שכתבתי לפני כמה שנים טובות, אחרי מערכת יחסים רעה במיוחד. מוזר שפתאום נתקלתי בזה...דווקא עכשיו.