הודעה קצרה מ"אקסית כלוב" מלפני חמש שנים - "חזרתי לתל אביב"
מונית. קח אותי לצפון העיר.
צפון העיר,כמה הייטקיסטים עם כרס מחפשים את עצמם עם הכלב ברמת אביב. תענוג של שכונה. מחנה מהר ועולה.
אין על הריח של דירה נקיה, נשלטת ותיקה ממתינה על הספה ושכונה צפון תל אביבית שכבר במצב כבוי בעשר בלילה.
מדברים. מדברים עוד קצת. יש לי מלא שאלות אליה. נעלמה, השתתקה, חמש שנים עברו להן. בינתיים הספקתי לעשות כמה טעויות והיא הספיקה לשפץ את עצמה עוד יותר.
כוס יין. קלישאה אבל חייבים. סיגריה במרפסת, רואים את הארובה של רידינג. אני מדבר ומדבר. היא שותקת. רוצה לשמוע מה יש לה לומר.
שעה, מדברים. אני שואל - ממשיכים - והיא מהנהנת.
"תשארי רק עם הגרביונים", אני מורה לה, הברכיים שלה פוגשות את השטיח.
מתקין את הספרדר, המגע של המתכת הקרה קצת מוזר לה.
היא ממתינה בשקט. אני ממשיך בשאלות הרגילות. קצת לשבור את הדממה.
מתחילה לזוז. קצת מזיזה את האחוריים. אני מלטף אותה מעט, מנסה קצת להרגיע אותה.
מצליח.
האוויר הקריר של המזגן מתערבב עם הריח של הנרות. מדליק סיגריה נוספת, יוצא למרפסת, מורה לה עם האצבע לזוז מעט לכיוון, אבל להשאר עם הברכיים על השטיח.
אני מניח את היד על הראש שלה, היא מתחילה להתחכך עם הראש בברך שלי. הג'ינס שלי מוריד מעט מההרגשה.
מדברים עוד קצת.
קם, נשיקה, לוגם עוד כוסית אחת ופורש הביתה.
אין כמו להשאיר את הריגוש עומד באוויר.
שולח לך נשיקה גדולה.