אתמול בשיטוט לילה אחר פריט לבוש חדש לאוסף, קפץ לי זכרון מלפני שנתיים, ביום חורפי-ישראלי, שהתחיל ב"לעבוד" מהבית והמשיך והתגלגל לו..
לפעמים אני תוהה עם עצמי באם השליח שמחתים אותי על החבילה, רק אם הוא היה יודע מה יש לו ביד. מה הולך הדבר "הזה" לעשות "לה".
פותח את החבילה בחצי התרגשות, מינימום היפסטרית שהרגע קיבלה את האול-סטאר מאסוס.
בפנים הן עטופות כמו ספר ישן ונדיר, המון דפי נייר מקופלים, הריח של זה מטריף אותי כל פעם מחדש.
פותח, מותח, מסדר על השולחן ושולה לה תמונה.
"זה הגיע, את מוכנה..?"
היא עונה במהירות וקובעים.
מעולם לא הבנתי את המשיכה הפסיכית למבריק, ללטקס הכל כך ממכר הזה, הלוק שזה יושב בול על הראויה שלי, על איך שכל הקימורים מתמזגים בצורה
מושלמת ויושבים לה על הגוף כמו אחרונת כוכבות הפורנו.
לקח לה זמן מה להכנס למכנסיים. הן היו בגזרה גבוהה.
"היום, באם הרגע הנכון יגיע, אשחרר את הרוכסן מעט של המכנס ואגע בך" הבטחתי לה.
המתנתי על הכורסה, בינתיים הרוח התפרעה על החלון.
היא קראה לי מהחדר.
"אני מוכנה. אני יכולה לצאת?"
יוצאת מהחדר. לבושה במכנס שחור מבריק, יחפה. הלק השחור שלה התאים בול.
מסכת עור קלילה על פניה והחזה שלה חופשי באוויר הקריר של הסלון.
"תתקדמי בבקשה למרכז החדר ותעמדי זקוף" הוריתי לה.
היא הייתה מעט מבויישת. ניתן היה לראות את הקרירות שמטיילת לה על הגוף.
עומדת לה במרכז החדר דקות ארוכות.
מגביר קצת את המוזיקה, לשחרר אותה מעט. מורה לה להתקדם לעברי. נוגע בה מעט ליד הברך, רוצה להגביר מעט את ההתרגשות.
מסובב אותה עם הידיים, מורה לה להצמד לקיר, היא מבצעת.
"איך את מרגישה" אני שואל אותה
"זה תופס אותי מכל כיוון בגוף" היא עונה.
מחייך מעט, לוגם מהדרינק, פותח חריץ קטן שהאוויר הקר יתגבר. היא מעט נבוכה, פיטמותיה עומדות.
מורה לה להתיישב כמו כלבלב על הברכיים, המכנס נמתח, רואים שהיא מחזיקה את השפתיים עם השיניים מבעד למסיכה.
אני מורה לה להתקרב, קם ממקומי, נוגע לה קלות בכפות הרגליים, הן קרירות וחלקות.
מתפתלת מעט, זזה מעט, אני מבקש ממנה לא לזוז. נעמד מולה, מצמיד אותה לאזור המפשעה, מבעד לג'ינס שעוד עלי.
"את מדהימה" אני לוחש לה באוזן.
מתנהגת יפה. מכניס את האצבע שלי קלות לפה שלה ונותן לה מעט לטעום.
מרגיש את החום שלה מתגבר. היא שקטה אך בפנים צורחת.
"מה תרצי עכשיו?" אני שואל
"להמשיך לשבת ולהרגיש אותך"
מלטף לה את הראש, מבעד למסכה היא כמו אובייקט נטול דאגות.
משוחררת. היא כבר לא הרואת חשבון החשובה מרוטשילד.
היא פסל גומי שחפץ במגע - חפץ סקסי ושליו מזה תקופה ארוכה.
היא ישבה ללא תנועה. מדי פעם נגעתי בה עם ידי ועם רגלי.
נשיקת לילה טוב יקירה שלי. היית נפלאה גם היום.