לפני 4 חודשים. יום שישי, 26 בספטמבר 2025 בשעה 10:21
הגעגוע שלי אליה לא מפסיק להתגבר. כל יום רחוק ממנה מרגיש כמו עונש שלא נגמר. אני משתוקק לחזור למקומי הטבעי תחת רגליה, קרוב אליה, משרת אותה.
בנוסף לגעגוע יש גם קנאה. קנאה באלה שזוכים להיות לצידה כשאני לא שם, שמקבלים את זכות השירות, ששומעים את פקודותיה ונמצאים בתוך עולמה בזמן שאני נשאר רחוק. המחשבה עליהם לידה, במקום שבו אני כל כך רוצה להיות, מחלחלת ומשגעת אותי
זה שילוב של געגוע שממלא אותי בתשוקה אליה, וקנאה שמזכירה לי כמה אני חסר אונים מולה. אני שייך לה, ודווקא בגלל זה הכאב כל כך חד. אני משתוקק אליה בכל חלק בגוף שלי, ובו זמנית נאכל מהמחשבה על אחרים שנמצאים היכן שאני כל כך רוצה להיות.
ממתין בציפייה רבה לרגע שבו תתני לי שוב את הזכות להיות תחתייך.
וכן אני יודע שאני עדיין לא עושה מספיק