הביישן המתגבר

אני יושב עכשיו עם חברים, יש צחוקים, רעש, בירה ביד

אבל הראש שלי בכלל לא פה.

הוא אצלך.

אני לא מצליח לברוח מהמחשבה איך אני מצליח להיות יותר איתך ותחתייך

איך אני יכול להיות עבורך יותר ממה שאני עכשיו?

כי בתוכי יושב פחד והידיעה שאני לא מספיק.

שאני לא מספק, לא ממלא באמת את מה שאת צריכה.

אני משתדל, אני נותן, אני מתמסר אבל יודע שזה לא שלם.

אני מרגיש חשוף, קטן, מתוסכל מהחוסר עמידה בציפיות ועדיין כל מה שאני רוצה זה אותך, את המקום הזה תחתייך.

ועדיין, דווקא מהמקום הפגיע הזה אני מוצא את הכוח להמשיך.

להחזיק את הכאב ואת הרצון ביחד, ולדעת שבתוך כל זה אני ממשיך לנסות כי הרצון להיות ראוי לך רק מתגבר.