הביישן המתגבר

אתמול כמעט על הדרך, היא זרקה לי שאני שלה.

מאז אני מסתובב מלא שמחה ותחושת גאווה, אבל המילים פשוט נעלמו. כאילו מישהו כיבה לי את היכולת להסביר.

אני הולך כל היום עם חיוך לא נשלט על הפנים. חיוך שקשה לתרגם לאנשים מסביב.

אנשים שואלים, מדברים… ואין לי איך לענות באמת. אף פעם לא הייתי דברן גדול, אבל כבר יומיים שאני לא מצליח לתקשר בכלל.

לא כי רע לי. בדיוק להפך.

משפט אחד, שנאמר כמעט כבדרך אגב, השאיר אותי שקט,

מלא, ושייך.