הביישן המתגבר

בכל פעם שאני נפגש איתה, היא לא רק נוגעת בי. היא מגדירה אותי מחדש. אין משחקים,אין מסכות,אין “אולי”. יש אמת אחת שמוכיחה את עצמה בכל פעם מחדש: אני שלה.לא בתיאוריה, לא בפנטזיות. במציאות. בגוף. בנשימה. המבט שלה חודר כמו פקודה. המגע שלה מסדר אותי בשנייה אחת במקום שאני מנסה להסתיר ביומיום. היא לא צריכה להרים את הקול. היא לא צריכה להסביר. הגוף שלי כבר יודע. הנשימה שלי משתנה. והאמת יוצאת ממני כמו סחף שבלתי אפשרי לעצור  אני לא מחזיק את עצמי. היא מחזיקה אותי. בכל מפגש איתה אני מבין מחדש שהכוח שלה עליי הוא לא משהו שאפשר לנתח או לפרק. הוא פשוט קיים. חזק. חד.בלתי ניתן להחלפה. ויותר מזה, אני לא רוצה להחליף אותו. יש אנשים שמדברים על שליטה. היא לא מדברת. היא מוכיחה. ואני? אני פשוט נזכר כל פעם מחדש איפה המקום שלי. תחתיה. ושם אני שקט ושמח