הביישן המתגבר

נפגשנו היום אחרי יותר מדי זמן שלא. יש משהו בה שמפרק אותי מבפנים ומרכיב אותי מחדש בדיוק איך שהיא רוצה. כל פעם שאני עומד מולה, אני מגלה עוד שכבה של ההשפעה שלה עליי, ועוד עומק של כמה אני שייך לה באמת. היום זה היכה בי בצורה הכי ברורה שיש. חשבתי שאני מכור רק לרגליים שלה: לריח, לטעם, לדרך שבה הן מצמידות אותי לרצפה. אבל זה הרבה מעבר. היום הבנתי שאני מכור אליה! לכל חלק. לכל תנועה. לכל נשימה שלה. והריח שלה נכנס לי לדם. הטעם שלה זה כבר התמכרות שאני לא רוצה לצאת ממנה. כל מגע, כל קרבה, כל רגע שבו הגוף שלי פוגש את שלה משאיר עליי עקבות שאני מרגיש שעות אחר כך על העור, ובפנים. והסימנים שהיא השאירה עליי? אני נושא אותם כמו תזכורת חיה. כל סימן כזה הוא כמו חתימה שלה עליי שתלך ותשתדרג עם הימים, עדות שקטה למה שהייתי בשבילה ברגעים האלה ולמה שאני רוצה להיות. הנוכחות שלה מחזיקה אותי במקום, קובעת את הקצב, מזכירה לי מי מובילה כאן ומי נענה. וכשנפרדנו, היה לי ברור שהשליטה שלה בי רק הולכת ומעמיקה. והאמת? אני לא רוצה שום דבר אחר.כי כשאני מולה אין עולם אחר. אין מחשבות אחרות. יש רק היא, וכל החלקים שלה שאני כבר מכור אליהם ושהגוף שלי כבר מבקש לחזור אליהם שוב.