לפני 16 שנים. יום שלישי, 27 ביולי 2010 בשעה 18:18
תקופת ההריון לא ארוכה - שלושה חודשים בערך.
בשביל שהלידה תהיה מוצלחת - עליי לדאוג שמספר דברים יגיעו לשלמות עד אז ולהלן הרשימה - ( לא בהכרח על פי סדר חשיבות )
1. בית חדש
2. הסכם גירושים
3. רואה חשבון חדש
4. עובדת חדשה
5. תספורת חדשה
6. אהבה חדשה או לפחות עוד התנסויות חדשות
7. כמה חלומות חדשים
8. אוטו חדש
9. שהילדים יהיו מסודרים במסגרות שלהם - בגן ובבית הספר כמובן.
10. אולי גם כמה ימים של חופש לא יזיקו בעצם...
ועכשיו מה שנותר לי זה לעשות שני דברים -
הראשון זה להתחבר לצד הגברי שלי ולקחת אחריות על החיים שלי - כמו שאומרים - לקחת את ההגה לידיים שלי.
השני זה פשוט לשחרר את טראומות העבר שלי בשלום ובשלווה.
אם רגע מסתכלים על הלידות של שלושת הילדים שלי - אז כדאי מאד שהלידה שלי לא תהיה דומה לאף אחת מהן
בשום צורה - בילד הראשון - אשתי כמעט איבדה את החיים שלה והייתה מאושפזת חודש שלם כמעט ללא הכרה.
בלידה השנייה - כמעט וקרה אסון דרמטי לאחר שאשתי הייתה בהשגחת הריון חודש שלם בזמן שהילד הבכור חווה שוב
בדרמות קרועות לב את הפרידה מאמא שלו שוב.
ובלידה השלישית - שגם היא הייתה בניתוח כמובן כמו שתי הלידות הראשונות - גם שם לא היה קל בכלל -
למעשה הרופאים אמרו לנו שאסור לנו בכלל להתקרב יותר לבתי חולים בהקשר הזה כי רוב הסיכויים שאשתי לא תעמוד בזה יותר...
ועכשיו אני תוהה - אם אני הולך להיוולד עכשיו - מי בעצם יולד אותי?
כשהייתי קטן - בזמן שההורים שלי התגרשו בגרשוים מאד מכוערים למרות ששניהם פסיכולוגים - חלמתי תמיד את אותו חלום שוב ושוב
במשך מלא שנים -
חלמתי שאני עם אמא שלי עומד על גבעה חשוכה כשפתאום מגיע הזאבה שחורה ובולעת אותנו ולאחר מכן מולידה אותנו שוב מחדש.
זה כמובן התיישב עם התאוריות של אמא שלי שאני נולדתי ממנה ומרוח הקודש ושבעצם אבא שלי היה שם רק בתור קישוט.
אני מספר לכולם על הפרידה המתוקשרת שלי מאשתי במשך 16 השנים האחרונות וכלום נורא מצערים ( חוץ מאלו שבאמת מכירים אותי ואותנו )
אבל באמת שאני אופטימי ועם רוח חזקה של תקווה ( תקווה ניתנה לשוטים ) בגבי.
ואפילו מרגיש טוב.
ביום חמישי האחרון הייתי במסיבת בדסמ בפעם הראשונה בחיי.
ועל כך בפעם הבאה...
לוטרה.