להטוטי החיים

תקופת המדבר.
זה השם שהחלטתי לקרוא לתקופה שמסתיימת כרגע.
16 שנים עם אישה אחת.
3 ילדים מדהימים.
וזוגיות שידעה עליות ומורדות.

רק שבכל הקשור לסקס - חייתי עד עכשיו במדבר.
מה זה מדבר?
מדבר אומר - שלא היה בינינו אפילו פעם אחת סקס כמו שאני הייתי זקוק לו.
התנוחה - תמיד מיסיונרית.
אני למעלה.
היא על הגב.
לא זזה.
המשחק המקדים תמיד אותו משחק - אני יורד ומרטיב לה, קצת מכניס אצבעות,
מנסה קצת יותר ונתקל בהתנגדות, ואז חדירה.
היא מעולם לא נוגעת לי, או מספקת אותי.
אני תמיד מספק אותה וגומר בפנים לאחר הפעלה של חוש הדימיון המפותח שלי.
כל ניסיון לשנות משהו נתקל בהתנגדות.
בשלבים יותר מאוחרים של הקשר, גם חיבוק או סתם נשיקה לא עבר את המחסום של הבנאליות והסתמיות.
היא לא אוהבת להתנשק.
אין מה לדבר על לשון בפנים.

אז להגיד לה שבעצם כל זה משעמם אותי?
שאני בעצם צריך כל כך הרבה יותר מזה?

כל ניסיון לתקשורת ישר נתקל בהסברים מלומדים על אמון ושהיא לא לגמרי סומכת עליי ושקשה לה להיפתח
ושהיא צריכה את התנאים המסויימים והרבה חיזורים ושהקצב שלה איטי ועוד מלא הסברים שבסוף תמיד יצא
שאם אני רוצה להתקרב אליה, זה יהיה חייב להיות בתנאים שלה.

אין ספק שהיו פה בכל זאת יחסים של שליטה, אבל לא כאלו שממש סיפקו מישהו מהמשתתפים.
אם יש סטייה שאכן הגשמתי, זה אולי הסטייה של נקרופיליות - והיא אפילו לא שלי....

לפני שלושה שבועות פגשתי מישהי.
בת שלושים עם ניסיון של הרבה גברים.

ואני ידעתי רק אחת....

מה שעשינו ביחד התחיל למלא לי פערים של חיים שלמים.
סקס סוער שבו היא רוצה לזיין אותי.
סקס על גשר שמתחתינו אנשים הולכים ויכולים לראות הכל.
הערצה מטורפת לגודל של הזין שלי ( סליחה על הבוטות - ואני אפילו בחיים שלי לא ידעתי שהוא כזה ועדיין אני מתקשה להאמין לזה )
רצון משותף להגשים פנטזיות - משחקי תפקידים, סקס עם צבעים, סתם מלא סקס כל הלילה, תנוחות ניסיוניות וגם משחקי שליטה למיניהם.
אבל אז....
לצערי הכל התפוצץ ברגע שהיא רצתה מחוייבות והתחייבות.
התחילה לדבר על ילדים, חתונה וכל זה בתוך שלושה שבועות!!!!!

באופן די צפוי זה גרם לי להוריד מסכים ולהיבהל ולברוח.
ואז לרצות לחזור אליה כי בכל זאת היה שם משהו מעבר לסקס.

ואז לחזר אחריה עד שהיא החליטה לעשות לי מבחנים -
מה יקרה אם מישהו יתחיל איתי?
האם אתה תקנא?
מה אתה מרגיש אליי?
מה יהיה איתנו בסוף?

מה זה כל כך מסובך להבין?
אחרי פאקינג 16 שנים עם מישהי שאמללה אותי בכל כך הרבה צורות, למה כל כך קשה להבין
שאני לא מסוגל כרגע להתחייב לכלום?
אפילו לא להגיד את המילה הזו שמתחילה בא' ונגמרת במוות.
וזה לא שאני לא הרגשתי כלום.
הסתובבתי כל היום עם חיוך דבילי על הפרצוף.
היה לנו כל כך כייף ביחד.
אפילו הלכנו לדנג'ן ביחד והתחרמנו אחד על השני כל הלילה עד הבוקר.

מה כל כך מסובך להבין שאני לא במצב של בכלל להבין מה אני רוצה מהחיים שלי ובקושי יכול לתכנן צעד אחד קדימה.

ואולי פשוט עדיף שאני רק רגע אעצור.
מה שכולם אומרים לי כבר שנים.

רק שקשה לעצור סופת טורנדו, ואלו פחות או יותר האנרגיות שלי ביום יום.

אני שונא להיות לבד!
למעשה - אני לא יודע להיות לבד!

עובדה - יום אחד לבד וכבר אני כותב בפעם הראשונה בלוג.

מזל שאני מוצף בעבודה.

העבודה משחררת 😄