להטוטי החיים

בשלב הזה הצלחנו להבין שקיים קשר ממש לא בריא בין דוד וגבריאל.
לא הצלחנו להבין עד כמה הוא חולני, עד הרגע שבו גבריאל עזב שוב את קורין בגלל שדוד אמר לו לעזוב אותה.
בשלב הזה התמונה התחילה להתבהר יותר ויותר -

גבריאל הוא עבד של דוד!
גבריאל הוא עבד של דוד!

זה היה כל כך קשה לתפיסה באותו שלב - מהדמות שהכרנו אותו - בחור יהודי מקסים ויפהפה שיודע להתבטא
כל כך מדהים ונוצר בינינו קשר כל כך חזק ושיחות על אמנות ובכלל...
פתאום זה התחוור לנו - אין אף אחד בבית!!!

אבל אף אחד!!! ( סליחה על האינפלצייה בסימני הקריאה)

זה ממש לא נתפס - כל מה שגבריאל אי פעם אמר לנו וכל מה שהוא עכשיו זה בעצם פיקצייה אחת גדולה -
הוא כולו נשלט באופן מלא ומוחלט על ידי דוד.
כל מה שהוא מרוויח הולך לדוד, הוא חי איתנו בדירה כי דוד בעצם שלח אותו לרגל אחרינו ולדלות מידע עלינו
ועוד יותר חמור - הסיבה היחידה שהוא היה בכלל עם קורין זה בגלל שדוד אמר לו להתקרב אליה.
כי כזכור לנו - קורין גם הייתה ברשימת נגאלי הדם של דוד.

פה זה עוד יותר מבלבל בגלל שקורין אהבה את גבריאל, רק שבעצם, את מי אהבה?

בשלב מסויים בגלל האהבה של קורין לגבריאל ובגלל שעדיין היה בי שמץ של תקווה שאולי גבריאל אוהב את קורין בכל זאת,
החלטתי לקיים עם גבריאל שיחה.

הזמנתי אותו להליכה בשכונה באחד הלילות וניסיתי לדלות ממנו מידע על דוד, לראות האם הוא מודע למצב שלו,
האם יש שם מישהו בכלל בבית.
זו הייתה ללא ספק שיחה מאתגרת - מצד אחד לא רציתי לפגוע בו או בכבודו ומצד שני הייתי חייב להיות אסרטיבי -
מה שקצת הצלחתי להבין ממנו אבל גם זה לא עד הסוף, זה שהוא חייב משהו לדוד על כך שהוא הציל אותו מאיזה שהוא מצב.

אני לא ממש זוכר את התוצאות של השיחה הספציפית הזו, אבל בשלב יותר מאוחר - אין ספק שמשהו חלחל לראש שלו ברמה זו או אחרת,
אבל לא נקדים את המאוחר...

השנה הגיעה לסיומה ואנחנו כבר היינו צריכים לחזור הבייתה -
בגלל כל המתח בין דוד ובינינו ובגלל שגבריאל עדיין היה איתנו בדירה, אנחנו ממש חששנו
לחיינו. דוד לא נראה כמו מישהו שיוותר בקלות.

החיים עם גבריאל היו ממש הזוויים - אני זוכר איך לגלגנו עליו בגישה שלנו - ממש כאילו הוא היה אף אחד,
כי בסופו של דבר - באמת לא היה כלום מאחורי שום דבר שהוא אמר או עשה - הכל היה יד מכוונת של דוד בשליטה מלאה!
קצת קשה להאמין, אבל זו הייתה בדיוק הסיטואצייה.

אני זוכר שלפני שנסענו, ערכנו עוד פעם פיקניק עם קורין והילד שלה וחיזקנו אותה.
אני זוכר ששמרנו על מיקום הפיקניק בסוד וממש חששנו שדוד פתאום יופיע משום מקום כמו שהוא תמיד הופיע.
זה היה פיקניק ממש קסום ומהנה.

עוד אני זוכר שממש לפני הנסיעה, ערכתי עוד שיחה עם גבריאל לשכנע אותו לחזור להיות עם קורין ולנסות להשתחרר מדוד.

גם את תוצאות השיחה הזו אני לא ממש זוכר, אבל משהו שם בהחלט התחיל לחלחל.

ממש לפני הנסיעה שלנו חזרה לארץ ( למעשה - לא נשאר לנו בכלל כסף - אז במקום לטוס לארץ - לקחנו אוטובוס מאנגלייה להונגרייה,
שם פגשנו את סבתא שלי ואת אבא שלי שהחזיר אותנו לארץ במטוס), ממש חששנו שדוד יגיע ויחטוף לנו את הכרטיסים
או שהוא יעשה משהו חמור יותר ולכן ישנו עם הכרטיסים מתחת לכריות כל הלילה
בשביל שלא יהיה מצב שאנחנו נשאר שם.

ביום שעזבנו - לא אמרנו לגבריאל אפילו שלום.
ועם קורין נשארנו בקשר מאד חזק,
היא נתנה לנו תמונות שלה ( אחת מהן ממש מדהימה ותלוייה אצלי בחדר עד היום )

(פה היו תמונות אבל אני הורדתי אותן בינתיים לאחר עצה טובה - אולי אני אעלה אותן עצמאית... )

אנחנו המשכנו להתכתב עם קורין בגלויות עם ציורים שלה שהיא שלחה לנו ובפרק הבא - האפילוג
ובו אני אספר איך הכל הסתיים וקצת מסקנות אישיות.

לוטרה