להטוטי החיים

בשלב הזה אנחנו כבר היינו באזור מאי, ובפרוש הדברים התחילו להראות לא טוב.
התחלנו לשים לב שגבריאל מאבד לאט לאט את הזוהר שהיה לו ויותר מדיי פעמים הוא אמר דברים שאחרי זה שמענו את דוד אומר אותם בדיוק אותו דבר.
היה להם משפט כזה של " that's the law" על כל מיני דברים שלא כל כך הבנו וזו הייתה הדרך שלהם להסביר את זה.
בשביל להבין קצת יותר, קבענו עם קורין פגישה.
הגענו אליה הבייתה ושם היא סוף סוף סיפרה לנו קצת יותר בגילוי לב על מה שהיא יודעת על דוד.
לפחות על פי איך שהיא רואה את הדברים - דוד אמר לגבריאל לצאת מהבית שלה.
היא עדיין מאוהבת בו וגם שהיא מאד מפחדת מדוד.
לדעתה דוד שולט בגבריאל באיזו שהיא צורה וגם משהו על זה שדוד רוצה שהיא תכפר על משהו שהיא עשתה לבת של בברלי.
מסתבר שהיא הייתה במסיבה שבה צחקו על הבת של בברלי ( זו שהתאבדה מהגשר של בריסטול )
ולכן גם היא אשמה בזה שהיא התאבדה.

בשלב הזה היינו חייבים להבין קצת יותר את הסיפור וחזרנו לדירה ודיברנו עם גבריאל -
שאלתי אותו אם הוא אוהב את קורין והוא ענה שכן ולמעשה הוא היה רוצה להיפגש איתה שוב.

אבל עדיין לא ידענו בוודאות מה קורה וגם לא הצלחנו להבין האם דוד הוא איש רע או טוב.
כי מצד אחד הוא כנראה חי על חשבון כל מיני אנשים אבל בסך הכל הכוונות שלו טובות - הוא הרי בא לעזור לבברלי ולקורין.
ומצד שני - יותר מדיי דברים לא נראו טוב ויותר מדיי אנשים לא הרגישו טוב בתוך הסיפור הזה.

וככה הלכנו לנו ברחוב פארק בבריסטול ובעודנו שואלים את עצמנו - האם דוד הוא באמת גואל הדם וכוונותיו טובות או
שהוא פשוט איש רע שמנצל אנשים אחרים, אני ממש זוכר את המונחים - האם הוא דובר אמת או שקר, קרו בבת אחת שני דברים -

הראשון - חצה אותנו badger - שזה המכרסם שהוא גם הסמל הלאומי של בריסטול, ממש לפני האף על המדרכה.
שזה מאורע נדיר ביותר באמצע העיר.
השני - השמש יצאה פתאום מבין העננים וקרני אלוהים יצאו מתוכם והציפו אותנו באור צהבהב.
שזה עוד יותר נדיר פי מיליון בבריסטול.

אני לא זוכר למה, אבל פתאום הבנו בעקבות זה שדוד בעצם לא אומר אמת.
זה נשמע קצת מוזר או מופלץ אבל זו ממש הייתה הסיבה שבעטיה פתאום הבנו שלא
יכול להיות שמישהו שדובר אמת יכול לייצר כל כך הרבה רע מסביבו.

ואז התחלנו להיכנס לפעולה!

קבענו עוד ארוחה אצל קורין - הפעם רק עם גבריאל וקורין בשביל לנסות שהם יהיו שוב ביחד.
וככה ישבנו לנו אצל קורין וגבריאל, כששניהם ללא ספק מאוהבים והכל נראה בסדר עד שפתאום....

דוד התפרץ לבית!
אני מייד נעמדתי מולו, אבל בעצם אם הוא היה רוצה הוא היה מכסח לי את הצורה בשנייה,
ואמרתי לו שהוא לא יכול להיכנס לבית.
הוא מייד אמר לגבריאל שייצא החוצה מהבית וגבריאל כמעט יצא עד שאני צעקתי עליו שהוא לא זז מהמקום.
בעוד הוא עומד בדלת, קורין מתחילה לבכות, ולא יודעת מה לעשות - מחזיקה את גבריאל בחולצה שלא יזוז.
ודוד נכנס בכח לבית כאילו הוא היה שלו ולא יוצא.
כולו עצבני בטירוף - כל המטר תשעים!!!
וקורין בוכה כולה, ואני מנסה לא להגיע לעימות עם דוד.
אשתי נעמדה ליד קורין ואמרה לה שתתקשר למשטרה - וקורין - לא מסוגלת לעשות את זה ודוד נעמד באמצע הסלון ומתחיל לנאום
על זה שקורין אשמה בהתאבדות של הבת של בברלי ושהוא צריך לגאול את הדם שלה ושגבריאל צריך לצאת מהבית ומייד.

וקורין עדיין לא מצליחה להתקשר למשטרה עד שאני הלכתי אליה - ופשוט צעקתי עליה שעכשיו היא מתקשרת למשטרה.

לבסוף היא נעתרה למרות שבברור הכח של דוד היה כה רב שאפילו עליה הוא הצליח להשפיע ולאיים ברמה כזו שהיא בקושי הצליחה לחייג.
בסופו של דבר הגיע שוטר לבית ולאחר תחקיר קל גרם לדוד לצאת מהבית.

לקורין היה כל כך קשה להגיד לשוטר שיוציא אותו - אפשר היה ממש לראות אותה נקרעת.
למי שלא זוכר - היא בהאית ואמנית ועדינה וחלק מהדת מדבר על הכנסת אורחים...

וככה הסתיים לו עוד ערב הזוי עם דוד וגבריאל וקורין כאשר עכשיו ללא ספק התמונה התחילה להתבהר -
לדוד וגבריאל יש איזה שהוא קשר חולני ביניהם .
קורין מאוהבת בגבריאל.
גבריאל אוהב את קורין.

ואנחנו - תפקידנו - לשמור על גבריאל וקורין ביחד.

למה?

משהו שקשור לזה שאם כבר קיימת אהבה - עלינו לשמור עליה בכל מחיר.
וללא טיפת ציניות.

בפרק הבא - עוד קצת פיתולים ומכה קשה לאהבה!

שלכם עדיין לזמן מוקצב
לוטרה.