לפני 16 שנים. יום ראשון, 15 באוגוסט 2010 בשעה 5:56
על זה שארצות הברית רוצה שתהיה לנו מלחמה במזרח התיכון בשביל שהם יוכלו להמשיך
למכור לנו נשק ועוד כל מיני סיפורים מוזרים, עדשהגענו לאזור ממש חשוך בבריסטול,
ממש בקצה של פארק סטריט למעלה.
הגענו לבית בודד ושם, ככה אמר לי גבריאל - נמצא דוד ביחד עם עוד שלושה גברים שרוצים להוציא אותו מהבית.
לא כל כך הבנתי ממש על מה הוא מדבר, אבל יצר הסקרנות שלי בהחלט היה גבוה באותו שלב ולאחר שהצצנו בחלונות
לראות שאין בלאגנים גדולים מדיי, נכנסנו לבית.
בבית - דבר ראשון שניתן היה להבחין בו - היו ציורים ענקיים תלויים על כל קיר אפשרי -
בכל ציור היו נשים ערומות בפוזיציות מגרות, ביחד עם עוד כל מיני סמלים נוצריים, גברים אחרים, נחשים
והרבה צבע אדום.
ציורים מדהימים שברוב המקרים ייצרו אסוציאציה של מלחמת האור והחושך.
התקרבנו לחדר השינה - היכן שדוד נמצא בו ולפניי נגלה מחזה סוריאליסטי למדיי -
על המיטה יושבת אשה - בת 60 לפחות - מגלגלת ג'וינטים וכולה בוכה, ממררת בבכי.
לידה יושב דוד על הרצפה.
מולם נמצאים שלושב גברים אנגליים עצומים בגודלם, לכולם עור אדום וניכר שהם עצבניים בטרוף.
אמרתי שלום בנימוס תוך כדי שאני בוחן את החדר ומנסה להבין להיכן בדיוק הגעתי..
אחד הבחורים האנגליים - שאל אותי מי אני ואני אמרתי לו שאני חבר של דוד ושבאתי לעזור ( ישר אני מתנדב...)
הוא ציין שהם רוצים להוציא את דוד מהבית הזה כי בברלי ( האשה על המיטה ) ביקשה מהם.
בשלב זה דוד התחיל לדבר וציין שאם הם רוצים שהוא ייצא, כל מה שבברלי צריכה לעשות - זה להגיד לו לעזוב ואז הוא ייצא,
ובברלי ממשיכה לבכות ולא מצליחה להגיד לו לעזוב.
אני ביקשתי רשות מהנוכחים להיות בורר ולאחר שהם הבינו שכוונותיי טובות, הם הסכימו ואני התחלתי לשאול שאלות -
וככה דוד לאט לאט התחיל לענות לי על כל השאלות ולספר בחדר סיפור חדש -
בברלי והוא הם נאהבים ( היא בת 60 והוא בגילי, או לפחות ככה חשבתי...) , לבברלי הייתה בת. צ'לנית, והיא יום אחד התאבדה מהגשר של בריסטול.
לבריסטול יש גשר מאד מפורסם מעל נהר שבין היתר הוא גם מקום מועדף על המתאבדים למיניהם...
דוד הגיע לבברלי על מנת להיות "גואל הדם" שלה, כי הבת שלה התאבדה בגלל שהיא לא נתנה לה מספיק תשומת לב.
אם בברלי תרצה שהוא יעזוב אותה, כל מה שהיא צריכה לעשות זה להגיד לו לעזוב.
האנגלים בשלב הזה כבר היו ממש מחוממים ואולי גם קצת שיכורים והם ממש התחילו לעשות תנועות לעבר דוד במטרה פשוט להעיף אותו מהבית בכח בלי שום קשר להחלטה של בברלי.
בשלב הזה אני קמתי ואמרתי את הדבר הבא - למרות שהדברים שדוד אומר נשמעים מאד קשים ולמרות שהוא אומר אותם בטון מאד קשה,
עדיין שווה להקשיב לתוכן שלהם ולראות אם הם היגיוניים.
וככה, לאט לאט הצלחתי לרכך את האנגלים השיכורים שמשום מה החליטו לתת בי אמון.
בשלב מסויים אחד מהם לקח אותי הצידה וסיפר לי שלדעתם דוד מתייחס לא יפה לבברלי ואולי גם אלימות מעורבת שם ואולי הוא גם אנס אותה ובטוח שהוא גם נתן לה סטירות וכל מיני כאלו..
אני לא ממש ידעתי מה להגיד, אבל איכשהוא הצלחתי לגרום לזה שאף אחד לא יהרוג אף אחד בערב הזה, ואפילו לשכנע את הנוכחים בחדר שלדוד יש אפילו כוונות טובות בסך הכל ושאולי באמת הוא בא לעזור לבברלי.
וכך הצלחתי לפתור את הסיטואצייה הזו בלי אלימות ואפילו הזמנתי אותם להופעות שלנו
שדרך אגב הם הגיעו לאחת מהן ושם בברלי רקדה כמו משוגעת אמיתית - שזה בכלל היה מצחיק מאד -
כל המסעדה כמעט רקדה.
אבל זה לא הסיר עדיין ממני את סימני השאלה - מה קורה שם בדיוק....
לאט התחלתי להבין גם שדוד לא ממש עובד ושיש מצב שהוא חי עם בברלי בלי לשלם לה
ואפילו התחלנו לחשוד בגבריאל יותר ויותר, עד שהגענו למצב שבו הבנו שכל הכסף שגבריאל מרוויח - הוא נותן
אותו לדוד.
וגם התחלנו להבין שאולי קיימת מערכת יחסים מאד לא תקינה בין גבריאל ודוד ועדיין לא ממש הצלחנו להבין אותה.
לאט הגענו למקום שבו היינו צריכים לבדוק מה קורה ממש בסיפור הזה
ובשביל זה התקשרנו לקורין בשביל להיפגש איתה על מנת לשפוך קצת יותר אור על כל הפרשה.
אני מקווה שהפרק הבא יהיה האחרון ויעזור להבין יותר מה הקשר של דוד לגבריאל
ומה הקשר בין קורין לבברלי
ואיך אנחנו זכינו לשחק בסיפור הזה תפקיד מרכזי מאד...
שלכם
לוטרה