להטוטי החיים

אז ככה המשכנו בקשר עם דוד וגבריאל.
מדי פעם נסענו להופעות בלונדון עם שירי זוהר ארגוב בכל מיני
מסעדות מוזרות תמורת ארוחת ערב.
אני עד היום זוכר לנגן את הסולו של "מה לך ילדה..."
לאורך כל הזמן הזה דוד מאד רצה שנתלבש באופן אחיד, כלומר - וסט
וכיסוי ראש כזה כמו של הברסלבים.
לי באופן אישי היה קשה עם התלבושת ולכן סירבתי.
ביסודי למדתי בבית ספר מאד נחשל שבו הייתה תלבושת אחידה
ומאז יש לי טראומות מכל מה שקשור ללבוש אחיד ובאופן כללי לקונפורמיזם.
בצבא בכלל היו לי בעיות - הייתי מרותק חודש לבסיס בגלל הצורך שלי למרוד בתלבושת
ובאחדות המזוייפת הזו.

זה מזכיר לי סיפור מצחיק של חבר שלי שאמא שלו הייתה מגהצת עבורו את התלבושת האחידה בכל יום לבית ספר ובכלל לא הייתה לו תלבושת אחידה בבית הספר 😄

יום אחד גבריאל הגיע אלינו ואמר שאין לו היכן לגור ולכן הוא רוצה לשכור אצלנו חדר.
היות שבדיוק השותף הברזילאי שלנו עזב את הדירה, לנו זה ממש התאים.
למרות שכבר אז התחלנו לחשוד שכמה דברים לא ממש בסדר

קודם כל - הנוכחות של דוד הייתה מאד דומיננטית בחיים שלנו.
הוא כל הזמן ציטט פסוקים מהתנ"ך וגם התחיל לספר לנו כל מיני סיפורים מוזרים
על בריטניה בתקופה הפגנית ועל כך שהיו מקריבים פה ילדים לאלים לפני מאות שנים
ובאופן כללי כל מיני סיפורים הזויים על קונספירציות.
אחד הסיפורים שאני זוכר זה שעצם העובדה שישנן מדבקות באוטובוס
כמו " שימו לב, מדרגה" זה חלק מהמאמץ של הממשלה להפוך את כולם למטומטמים
ובכך האנשים יהיו למצח תלויים בממשלה.
עוד מה ששמנו לב לאט לאט זה שהיינו שומעים את גבריאל אומר משפטים מסויימים
ולאחר מכן היינו שומעים את דוד אומר בדיוק את אותם משפטים.

כשגבריאל בא לגור אצלנו, צחקנו קצת על זה ואמרנו לעצמנו שאולי הוא בא לרגל אחרינו,
אבל זה באמת היה בהומור.

בכריסטמס אמא שלי באה לבקר אותנו ביחד עם אח שלי
והזמינה אותנו לארוחה במסעדה.
לארוחה הזמנו את דוד וגבריאל וזו הייתה ארוחה ממש מוזרה -
אמא שלי היא אשה מאד דומיננטית וגם מאד חכמה ובנוסף לכל - פסיכולוגית וגם קצת מופרעת
בפני עצמה שזה שילוב מרתק ומאתגר.
בכל השיחה דוד ואמא שלי היו במין מאבקי כוחות על כל מיני נושאים
ובאופן כללי הארוחה הייתה מתוחה.

לאחר מספר שבועות שבהם גבריאל גר אצלנו בדירה והקשר עם קורין
קצת התרופף - יום אחד שמענו דפיקות בדלת חזקות.

בדלת היה גבריאל - כולו נסער.
הוא אמר שדוד בצרות ושאני חייב לבוא ולעזור לו להציל אותו.
בשלב הזה כמו אכבר ציינתי - היו לנו חשדות שאולי הדברים הם לא בדיוק כמו שהם נראים
ולמעשה לא ממש ידעתי מה לעשות -
מצד אחד - יהודי בארץ זרה צריך את עזרתי
מצד שני - אולי זו מלכודת?

אשתי ישר נכנסה לסרטים - התחילה לבכות ולצעוק עליי שאם אני יוצא מהדלת - היא לא תראה אותי יותר לעולם - כולה בסרטים מטורפים ובוכה כאילו אין מחר.

ומולי עומד גבריאל, שכבר אז לא היה ברור מה התפקיד שלו בחיינו,
כולו נסער ואומר שאני חייב לבוא ולעזור לו להציל את דוד ושהוא בצרות ויש כל מני חברה
שרוצים להכניס לו מכות.

בשלב הזה החלק ההרפתקני שלי השתלט עליי -
יהודי בגולה בצרות ואני אשב מחובק ידיים?
אין מצב - גם אם זו מלכודת - לפחות אני אדע מה הסיפור...

נכנסתי עם גבריאל למכונית וככה נסענו לנו ברחובות בריסטול,
כאשר אני מוכן לכל מה שיגיע עכשיו.

או לפחות ככה חשבתי לי...

בפוסט הבא - רוב התעלומה תיפתר....

שלכם ובשבילכם -

לוטרה.