לפני 15 שנים. יום שני, 23 באוגוסט 2010 בשעה 20:19
נוסע חזרה הבייתה ב 12 בלילה
ופתאום מוצא את עצמי מול הבית הישן.
היכן שהאישה והילדים ישנים עכשיו לבטח.
בכלל התכוונתי להגיע למיטה שלי,
אבל לנשמה היו תכניות משלה -
הידיים מנחות את ההגה בנתיבים קבועים -
טייס אוטומט
מסתכל מבחוץ על בית העץ שבניתי , על האומגה, על הנדנדות, על המתקנים, על השבשבת
שלקח לי יומיים להזיז למקומה החדש...
איך אפשר לפרק דבר כזה?
איזה טמטום וחוסר תכלית
והרי הכל זמני וארעי בכל מקרה
נולדנו ערומים ונמות ערומים
לוטרה