א?ש??ת פ??ת?יו?ת

לא קרוב מידי לשמש, איקרוס
לא קרוב מידי לשמש...

אימה אחזה בי כשעליתי גרם אחר גרם של מדרגות תל אביביות, ותהיתי ביני לבני כמה הוא משלם כאן (בטח לא פחות מ6,000. אז כמה הוא מרוויח? והוא כ"כ צעיר. מה הוא אמר לי שהוא עושה בחיים? כנראה שלא מורה). נדמה לי שאני מטפסת כבר נצח, ועוד לא הגעתי לפסגה, אם אכן יש כזו. הסטודנטית לספרות שבי שואלת אם המצב הלימינאלי הזה הוא לא מטאפורה לחיי, והאם המדרגות האלה הן פרוזדור לעולמות העליונים או השאולה? ואולי זה בעצם אותו דבר... צצות-עולות בי כמה גרסאות של מעשיות "כחול הזקן". בכל אחת מהן יש חדר נעול, ששומרת נפשה לא תפתח, וגם אישה קלת דעת עם נטיות אובדניות שהמפתח מדגדג לה. וזה בלתי נמנע, אני אפתח את הדלת והמפתח לא יפסיק לדמם, הכתם יישאר על הקיר ויזכיר לי את חרפתי. יזכיר איך נפלו גיבורות, איך נשלטו שולטות. כי אני לא לומדת מטעויות של אייקונים, גם לא מהטעויות שלי-עצמי, ופעם בכמה חודשים אני חייבת לאכול זיתים בשביל להזכיר לעצמי מה אני כל-כך שונאת בזה. פרויד בטח יקרא לזה "תנטוס"... כשהדלת הזו תיפתח, אולי אמצא שם את מה שאני מייחלת לו, אולי את מה שאני פוחדת ממנו, אבל כנראה שבחיים כמו בחיים, את אף אחד מן השניים. בין מדרגה למדרגה- שכנועים עצמיים אחרונים: כדאי להכיר את הצד השני של השליטה, לדעת את נפשו של העבד, זה רק יעצים אותי... אז למה נראה כאילו החתול זורק את עצמו מרצונו החופשי תחת גלגלי המשאית? גם תשע נשמות נגמרות באיזשהו שלב.

זהו. דירה 9. שלט כחול מחוק. שלט של פרנואיד בדירה שכורה. מסדירה את הנשימה. אלוהים, הוא יודע שאני כאן. נדמה לי שעם קצת מאמץ, אני מצליחה לשמוע את הנשימות שלו (אבל היה נדמה אותו דבר בקשר ללראות את הדרדסים). אפשר לצייר את זה: החטא מצידה האחד של הדלת, ועונשו (הבלתי פרופורציונאלי) מצידה השני. לדפוק? לחכות שהוא יפתח? עכשיו נשארה רק מלחמת התשה, ואימא תמיד אמרה לי שאני טובה בהתשה, כי ילד שלא "עושה בכוונה", לומד לקרוא לפני גיל 9... ה"מתחלף" הזה, שהכרתי באתר שלשום, שהגמיר אותי שלוש פעמים בטלפון ובמצלמה, שאוננתי רק מלשמוע אותו אומר שגם הוא תורם ל"אנונימוס", הראשון ששמעתי אותו אומר את שמי בגרון ניחר כשהוא גומר, ה"מתחלף" הזה עומד לרקום עור וגידים, וזיעה וזרע. כשהמפתח הסתובב, כאילו מעצמו, הרגשתי בדרך לשיעור לדוגמא מול קהל עוין, שלא הספקתי להכין. עוד רגע כל הפאתוס יתנפץ- הוא יראה כמה נמוכה ואפורה אני בחיים האמיתיים, שאין לי טיפת כריזמה, שהוא בחיים לא היה מסובב את ראשו אחרי ברחוב. החולצה תרד, הקפלים יצוצו ואני בטח אחשוב שיש יותר מידי אור בחדר הזה...

חריקה קלה. קרן אור פורצת לתוך המסדרון.
"מורן?"
-"רועי?"
מניחה את תיק הגב שליווה אותי כל היום, ומתיישבת. המבט שלי נודד בין הריהוט, הפורנו בטלביזיה והפנים שלו. פנים מפוסלות היטב במין חיתוך זהב. שילוב של אינטלקט, עדינות ורוע, שאף אחד מהם לא מעפיל על האחר.
"הגעת בסוף...", הוא ספק שואל- ספק קובע.
-"כן... בקושי, אבל הגעתי"
"בקושי זה טוב"
מלמלתי משהו. יכול להיות שאני נבוכה?
"יש הבדל בין איך שאת במסנג'ר ובטלפון לאיך שאת כאן... בקטע של הפתיחות"
התחלתי ללהג על זה שאני בעצם נורא עייפה
הוא אמר שגם הוא עייף ו"לא בעניינים"
-"ו... אתה רוצה להיכנס לעניינים?"
"כן, אני רוצה. העניינים הם את, נכון?". הנהנתי. "אז כן, אני רוצה". הר געש ברטוליני התפרץ ממני.
רועי קם, רכן לעברי, ובלי לבזבז זמן על נשיקות שאין בהן חדירה, מצאנו את עצמנו מתנשקים בלהט של ירח דבש, מגלגלים לשונות ונושכים שפתיים. קמתי והמשכנו להתנשק. שלחתי יד לזין הזקור שלו ושפשפתי אותו על גבי הג'ינס.

אחד מבינינו גרר את הפוף הירוק הענק עד למול הטלביזיה, שהמשיכה להקרין פורנו. ירדתי בנשיקות, נשיכות וליקוקים מהפה, דרך הצוואר לחזה. בגוף שלי מתגלגלת תגובת שרשרת: העור נעשה רגיש, הפטמות מזדקרות, אני רטובה כולי והדגדגן, אוחחח, הדגדגן בוער לי. פתחתי לו את כפתורי החולצה, אחד אחרי השני, וביד השנייה סלסלתי בשתי אצבעות את שיער החזה שלו. זה לקח יותר זמן ממה שחשבתי. צחקקתי: "אנחנו במוד רומנטי". "אז נדאג לצאת ממנו", הוא לחש לי בחיוך והוריד את הג'ינס. כרס קטנה וסקסית ומתחתיה בוקסר לייקרה שחור, צמוד כמו ניילון של עקרת בית לזין שלו. הפשלתי לו את התחתונים והסתכלתי בפליאה על הזין הגדול, הסגלגל-בורדו והמושלם שלו. נשפתי הבל פה על הכיפה. אחזתי בו ושפשפתי. התחלתי ללקק מאזור פי הטבע, התעכבתי על הביצים והכנסתי כל אחת בתורה לפה, ושוב ליקקתי. עליתי במעלה הזין עם הלשון ואז מצצתי. בדיוק כששאלתי את עצמי מתי כל הוניליות הזאת תיגמר, והוא יתחיל לשלוט עליי, לנסות להכניע סוררת כמוני, כפי שסוכם, מצאתי את עצמי מחרחרת, נחנקת מזין, תחת היד הדוחפת, הבלתי מרחמת שלו. אם יכולתי לדבר, הייתי מתחננת לנשום..

(המשך יבוא. אני חייבת לישון... כרגיל, אשמח לתגובות)