ציורים אמיתיים

ראיון איתי בתוכנית "יצירה מקומית" בערוץ 2

תודה רבה לכולם :)

אני שוכבת על הבטן וזה קורה בכל פעם.
מאז שהיינו עוד בנות 14 ואת היית באה אליי בשבת בבוקר.
קבענו שתבואי ביום לפני, ואני הייתי מתעוררת ומצפה.
שוכבת במיטה ומנסה להתעלם מהזמן שנמתח ונמתח. מקשיבה לצעדים בחוץ.
למדתי לזהות את הצעדים של כולם כדי להבדיל את הצעדים שלך מהצעדים שלהם.
(כן זה רפרנס. תזהי ותקבלי את הסופלה של החיים)
הצלילים מעולם לא אכזבו. זה היה מדויק.
שוכבת על הבטן ומחכה. מחכה לצעד הבטוח שלך, לצעד שמרגיש בבית שלך, לדלת נפתחת ו'לשלום' שאת אומרת לאימא שלי.
ואז הזמן הזה בין המבואה הקטנה אצלנו אל הדלת של החדר שלי. זה תמיד היה יותר זמן ממה שציפיתי.
כל כך ציפיתי ונדרכתי וכמעט שהשתגעתי מכל עיכוב שנשמע בצליל מעומעם מחוץ לדלת הברזל.
ידעתי, שאם את תכנסי ואהיה ערה או מאורגנת, אז סתם נדבר קצת ונצא.
אבל אם תמצאי אותי ישנה. את תשכבי לי על הגב כדי להעיר אותי.
וההצמדות הזאת תימשך עד שאת תביני שאני ערנית לחלוטין כבר שעה וחצי עוד מלפני שבאת.

אני מתעוררת בשנייה. מסוגלת להריץ יום שלם מרגע שפקחתי עיניים. בלי קפה ובלי להסתגל אל הבוקר.
אבל כשאת עליי אני מעוכה ומנומנמת. רכה ותלותית וצריכה שכנועים
וכאילו לא יודעת מה קורה ובבקשה רק תאמיני להצגה הזאת ותשכבי עליי עוד. 

עכשיו אני שוב שוכבת על הבטן. נכנסת להתקלח ואמרת לי לחכות.
אני מאוהבת במשחק הזה. מאוהבת בלדעת שבטוח את רוצה אותי עכשיו ומרטיב לי לחשוב מה את מתכננת כשאת מתקלחת במהירות.
את ההפתעה הזאת אני אוהבת.
מקשיבה למים מעבר לקיר. מדמיינת מתי שמפו, מתי לשטוף, ומתי כבר יסגרו המים.
זה תמיד יותר זמן ממה שאני מצפה. וסגירת הזרם תמיד מפתיעה אותי ומקפיצה לי את הדופק.
עכשיו מגבת. הרבה יותר מידי זמן, ואני חושבת איזה כיף יהיה אם תתנגבי מהר כמוני ואז מתחרטת.
מתחרטת ושוקעת בתסיסה הזאת של הדם שלי שמסמר לי את השיער ומחמם לי את האוזניים.
גם הפתיחה של הדלת מפתיעה אותי. ותמיד איךשהו את עושה עוד משהו לפני שאת ניגשת למיטה.
אני תמיד על הבטן כדי להיות מופתעת. 
זאת ההפתעה היחידה שאני מצפה לה, ואת כל כך משוגעת לפעמים שזה כמעט מפחיד.
ושוב הצלילים.
עוד ניגוב על השיער. וקצת על הכתפיים והבטן. את מחפשת איפה לתלות את המגבת וזה שוב לוקח זמן.
אני משביעה את עצמי לסדר שם מתלה כי הציפייה הזאת כבר מתחילה ללחוץ. אני לא באמת אעשה את זה. זה נהדר.

מרגישה את המזרון זז. נענה למשקל שלך.
לברך אחת ולפרק כף יד. ועוד אחד. ברך שנייה שוק וגב הרגל,
כולם קרובים אליי ואת עוד לא נוגעת.
תמיד תהיתי אם את יודעת.

http://upng.co.il/uploads/2fdfba7dc7d9dea9981508060f3524aa.jpg

http://img12.imageshack.us/img12/2731/csc4.jpg

עוד חושבת על הפעם שנישקת אותי בחדר המדרגות.
נזכרת בלילה שחיכיתי לך ערה ובסוף לא באת ואיך כעסתי בבוקר ולא דיברנו יומיים. ואז כבר כן.
חוזרת וחולמת איך אז פתאום, בלי קשר לחיים, סימסת אם "לבוא?", ובאת, והיית, והיינו.

וכשהתעוררנו עוד היינו וזה היה נהדר. ויותר לא רצית לדבר , כאילו שלא היה לך מה לומר.

ועברה איזה שנה של שקט, של מעקבים נסתרים וברורים מאליו.

ומשמעת עצמית שלא מאפשרת אפילו סמיילי אחד בתגובה. 
לא בטוחה בכלל, אם הצום הזה מאמת את קלישאת המרחק לאהבה.

ואחרי כל הסרטים והדמעות של השתיקה והמילים. 
מטילה מטבעות, ופותחת בקלפים, מחפשת סימנים בכוס של הקפה
ולחברות אני מודיעה: "די נמאס. אני שולחת הודעה".
מתרצת במשפט שעדיף כבר להתחרט על מה שהיה מאשר להתחרט על מה שלא.
ומתה שהיא תקרא, תיזכר בי ופשוט תבוא.
שולחת לך "היי" עם נשיפת שאלה ארוכה. 
מה תעני ואיך נדבר ולאן זה ימשיך ומה זה אומר
ואת עונה לי מייד. 
הצפצוף והרטט מקפיצים בי את הלב ומתסיסים לי את הדם והנה הדופק והסומק ממלאים את הפנים, וחם.

חם לי באוזניים ופתחתי את המסך, דווקא עכשיו הטאץ' מגמגם אבל הנה המילים שלך:

"מי זה?"    

  *נכתב בדיעבד על אשה שאהבתי בהשראת מקרים שאין בינהם קשר.

אוקטובר 2013

כשעה מול מודל

A3

עפרונות וגרפיט HB

http://img27.imageshack.us/img27/2030/om2y.jpg

http://img593.imageshack.us/img593/9706/tysc.jpg

אני עוד רגע נרדמת,
כל השבת התרוצצתי מהבוקר בלי רגע של שקט. וכשסוף סוף נזרקתי על הספה אחרי המקלחת, 
לא הצלחתי להירדם אפילו לרגע מרוב מחשבות על יום שני הקרוב.
אצא הכי מוקדם שאוכל, כדי להתייצב בול בזמן.
בכניסה לרחוב שלך כבר ארגיש את הדופק מאיץ לי, את ההתכווצות הנעימה בחזה ולא אצליח להשתלט על החיוך.
אעלה במדרגות ומול הכניסה אקח נשימה. אפילו הדלת שלך עילאית ומתנשאת.
כשתפתחי אותה לא אתנהג כמו שתכננתי.
לא אחכה להוראה או ארד על הברכיים ולא אעצור שום דבר שבוער בי מהבוקר.

פשוט אקפוץ עלייך בחיבוק חם ומתגעגע שנמתח אצלי בידיים כבר מאז שבוע שעבר.

אין. הלך כל הפאסון. שלך ושלי. הצחקת אותי ממש איךשהו. וכן, זאת גם התרגשות.
הידיים שלי עוברות מהחיבוק ללטף לך את הגב, עוברות אל המותניים ואת מרימה לי את הפנים ומנשקת אותי.
משקיעה אותי בתוך הידיים שלך ומת העולם. כמו שסיכמנו, כדי שתדעי שאת הנסיכה שלי.
הביטוי הזה המיס אותי. בעיקר כשהוא בא מפצצת אינטלקט ראציונאלי משוגעת כמוך.
מאישה-אישה כמוך. בשלה וחמה וסקרנית. פולנייה עם טוויסט.
עם הקרירות והדרישות הגבוהות שלא מחזיקות מים ברגע שקופץ לך הפיוז של המין.
רק קחי אותי עכשיו. תורידי לי את החולצה ותאיצי בי להמשיך להתפשט כשתשכבי על המיטה ותתחילי לגעת בעצמך.
תרציני את המבט ותשאלי בציניות אפלה, "יש סיבה שאת עדיין עם תחתונים?"

http://img15.imageshack.us/img15/3023/98lh.jpg

20X30 ס"מ

שמן על בד

צוייר בהזמנה :)

http://img13.imageshack.us/img13/2450/ctyp.jpg

60X80 ס"מ

שמן על בד

נעשה בהזמנה

http://img22.imageshack.us/img22/7838/99u1.jpg