וניל עם פיצפוצים

פנטזיות זה משהו שנראה מאוד קל ומושך עד הרגע שאתה מנסה לממש אותן. אפילו כשמדובר במשהו תמים כמו רק לנסות ולהפגין קצת דמיון בחיי המין שלך. לא ידעתי איפה להתחיל, מי יודע איך להתחיל? אז אלתרתי, ראיתי את גליל החבל שתלוי מעל לכניסה לחנות חומרי בניין אז כיוונתי את צעדי פנימה.
"שלום" פניתי למוכר, תימני זקן שכבר ראה זמנים טובים יותר או שאולי הם רק נראו לו טובים יותר בגלל שהיו לו שיניים שיחזיקו את הסיגריה שנעוצה בפיו. "אני צריך חבל"‫ הצהרתי בהחלטיות. "א'זה חבל?" הוא שאל לאחר הפוגה קלה. "כמו החבל שבחוץ. העבה. זה עם הפסים" עניתי. הוא קם בליווי נשיפה אגבית ודידה החוצה. "כמ'תה צריך?" הוא מלמל בעודו מלטף את החבל בין ידיו במומחיות. "תן לי למדוד" אמרתי באופן החלטי כדי להסתיר את המבוכה שבלהודות שאין לי מושג. כמה חבל בכלל צריך בשביל לקשור בחורה? הקפתי את היד שלי בשתי לולאות, הכפלתי את הכמות בשביל להתחשב גם ברגליים והוספתי עוד מטר בשביל לחבר את שני הקשרים. מקסימום אני תמיד אוכל לחתוך את החבל לשתיים ולקשור כל חלק בנפרד, לא? "הנה" אמרתי לתימני הקשיש "בדיוק ככה".
הוא לא הניד עפעף ושלף זוג מספריים ענקי על מנת לחתוך את החבל שנתגלה באותו רגע כבעל מרכז של תיל נחושת. "רגע" אמרתי בהפתעה, הוא הפנה את המבט שלו לעברי. "אם אני ארצה לחתוך את זה בבית לשתי חתיכות אני אוכל או שאני אצטרך משהו כזה?" הפרקטיקה של לחתוך את החבל האימתני הזה לא עלתה בראשי. אידיוט. המוכר הביט בי במבט ארוך ובחן את הנושא לעומקו "אם יש'ך מספריים גדולים זה יעבוד גם" הוא ענה לבסוף. רופאים ענו לי מהר יותר על אבחון סרטן מאשר המוכר הזה לגבי החבל. "טוב", אישרתי "תחתוך".
בשני תנועות מהירות החבל היה חתוך ואני עקבתי אחרי קצהו המשתלשל אל תוך החנות. מדידת האורך נעשתה על ידי תנועות ידיו המתורגלות של המוכר. הוא המשיך להביט בעיני תוך כדי המדידה ושאל בנונשלנטיות "תגיד, למה 'תה בעצם צריך את זה?"‬. אני עומד הלום, אני מנסה לחשוב על תשובה הגיונית, למה אנשים קונים חבלים? אין לי מושג, בחיים שלי לא קניתי חבל. "לקשור... דברים... בבית"‬ אני ממלמל. התימני הגדול, הזה שלא נראה לי כמו איש העולם הגדול, בוחן לרגע את תשובה שלי ואני יכול לראות את הגלגל בראשו מסתובב ונעצר על המשבצת של תשובה לא מספקת. "לקשור עם חבל כזה דברים בבית... 'יזה דברים בבית אתה צריך חבל כזה בשביל לקשור?"‬ הוא סיים לנסח את מחשבותיו. ‫פתאום אמרתי לעצמי, ממה אתה מפחד? הרמתי את ראשי והבטתי לו בעיניים "את חברה שלי"‬.
הוא מביט בי באותו מבט שאני כבר למדתי לשייך אצלו למצב של מחשבה עמוקה. אין ספק שאני החדרתי לתוך העולם שלו רעיון שלא היה עבורו מקום פנוי קודם. אני יכול להרגיש איך רעיונות אחרים נדחקים הצידה ונערמים בצד בערמות לא מסודרות על מנת לפנות מקום לקונספט החדש שמנסה למצוא מקום בראשו של התימני הקשיש.
לאחר מספר רגעים הוא נושף עננת עשן נוספת מפיו ועונה "ווא'לה, זה לא רעיון רע".‬