בגלל הפחד. מההתמכרות, מהכאב, מהאדישות, מאובדן התקווה, מחוסר הרגשות. הייתי חייב לברר איך להרחיק את זה. כמה זה יכול להימתח לפני שזה קורע אותי. בדקתי את זה אמפירית. ניסוי וטעייה. כמו מדען מחורבן.
כל מדידה מסתכמת במספר ויחידת מידה. התוצאה שלי הייתה 9 ימים.
כל 9 ימים. מישהי אחרת במיטה שלי. נושמת בגוף שלי. קושרת אותי. מכה אותי. נאנחת לי באוזניים. מטביעה עלי סימנים. כל 9 ימים. מישהי שזורקת לי את הגוף והנשמה לכיוונים שונים. כל 9 ימים. כמו להתעורר מזיע, כמו אימון בחדר כושר, כמו ריצת מרתון שאחריה נופלים ולא קמים. כל 9 ימים. כמו תרופה, כמו זריקה, כמו הלם חשמלי, כמו ניתוח, כמו תאונת דרכים. כל 9 ימים. יותר מהר ואני מרגיש מלוכלך. יותר לאט ואני לא יכול להוריד ממך את העיניים. כל 9 ימים. רק כדי לשמור על השפיות. כל 9 ימים. רק כדי לחייך, רק כדי שהיד לא תרעד, רק כדי לנשום. רק כדי להסתכל לך בעיניים. ולא למצמץ.
לפני 12 שנים. 30 בספטמבר 2011 בשעה 14:42