״שנה טובה ג׳יי!״ (לפעמים היא קוראת לי ג׳יי) היא אומרת תוך כדי שהיא מחבקת אותי. ״אני ממש אוהבת את הסיפור החדש שכתבת! זה ממש הזכיר לי את הערב שזה התרחש״ הקול שלה אומר אי שם מאחורי הגב שלי. וואו, איך שהיא יודעת לחבק.
אני מחייך, לא משנה כמה פעמים יגידו לי משהו טוב על משהו שכתבתי אני עדיין מרגיש כמו ילד כל פעם שמישהו אומר את זה ואני הכי מאושר כשזה ממנה. ״תודה, מתוקה. זה ממש חשוב לי לשמוע את זה ממך״ אני אומר ומחזיק את היד שלה. היא מחייכת ומתנערת מהאחיזה שלי בזמן שהיא הולכת לשבת על המיטה. היא ממשיכה לדבר בקול השקט שלה בזמן שהיא מורידה את המגפיים ״אני ממש שמחה שחזרת לכתוב בעברית״ המכנסיים שלה נזרקים על השידה. ״אני גם מרגישה״ החולצה המפוספסת עוברת מעל הראש שלה ונוחתת על הרצפה. ״שהסקס שלנו הרבה יותר טוב מאז שאתה התחלת לכתוב עלינו״. היא צודקת.
היא מביטה לעברי במבט החצי ביישן שלה. הלב שלי יורד עד לביצים ומפמפם דם לתוך הזין שלי, תוך שנייה אני קשה כמו שרק היא יודעת לעשות אותי. החזייה שלה מוצאת את עצמה עזובה והיא נשכבת מולי, כמעט עירומה לגמרי, ומפשקת את הרגליים שלה. פיסוק רחב, אמיתי, שלא מסתיר שום דבר. הראש שלה על הכרית בדיוק בזוית שבה שיער חום ועיניים חומות מתגלה כשילוב הכי טוב שיכול להיות. היא שולחת יד אל בין הרגליים, צוללת מתחת לתחתון הקטן שלה עם הציור של טום וג'רי מקדימה ומתחילה ללטף את עצמה בתנועות מעגליות. אני יושב ומביט בה. הסצנה לא מיתרגמת בראש שלי למילים, ייקח לי הרבה זמן עד שאני אוכל לכתוב על זה. יד שמאל שלה חצי מלטפת חצי אוחזת בחזה שלה ואז מתהדקת. חזק. אני חושב לרגע במרירות שהיא מסתדרת טוב גם בלעדיי עד שהיא נאנחת את השם שלי. מתחיל להיות קשה לי לנשום. ״גם אתה חושב ככה, נכון ג'יי שלי? שהסקס שלנו הרבה יותר טוב עכשיו? עכשיו שאתה מת לזיין אותי בכל רגע?״ אני מהנהן וכל מה שאני חושב עליו זה הנקודת חן ליד התחת שלה, אני רוצה לזיין אותה ביותר דרכים משאני שאני יכול לכתוב עליהן ואצלי זה אומר הרבה. היא מאיצה את הקצב ומרימה את הקול. אני מתחיל להיחנק בזמן שהיא צועקת את השם שלי. אני נאבק להמשיך לנשום. ״ג'יי! כן! עוד! עוד!״ אני מסתכל על העניים שלה ורואה דמעות ואני לא בטוח אם אני או היא בוכים עכשיו והציפורניים שלה נאחזות בכוח עד שדם מבצבץ ואני נחנק בזמן שהצעקות שלה מתגברות עד שהיא צורחת כשהיא גומרת ״ג׳יי! למה עזבת אותי?״
לפני 13 שנים. 27 בספטמבר 2011 בשעה 17:42