שייכות

היינו בקצה המסלול לא רחוק מנתיב העשרה. ישבנו על גבי דיונה גדולה שהשקיפה אל הכחול הגדול. הריח המלוח מילא את הריאות ורוח נעימה ליטפה אותנו. הסתכלתי עלייך בעודך אוספת את שיערך. ראיתי את המשולש השזוף על לוח לבך ואת תחילתו של הגב הבהיר דרך השרוול הקצר.
הסתכלת אלי במן חצי חיוך חמצמץ תוך כדי התנועה האוטומטית של ידייך, מעווה את זוית הפה כשצ'ופסטיק ארוך אחוז בין שפתייך. התנועה החדה שבה החדרת אותו אל תוך מקלעת שיערך....גרמה לי לאי נוחות רבה הרגשתי פרוץ ולא מוגן בחיים ...... "נלך אל האוטו ?" אמרת בלי להסתכל אלי.
השבתי לך בכן רפה....
החלפתי חולצה לפני הכניסה אל האוטו הרותח, כף היד שלך נגעה בי קלות....הסתובבתי ולפני שהספקתי להגיד משהו הגב שלי נלחץ אל החלון החם וירך במכנס דגמח מלוכלך לחצה אותי שם. שלחתי אל ראשך זוג שפתיים יבשות ולשון חצופה, והרגשתי את המליחות המטריפה שלך, שם... מאחורי תנוך האוזן. חיבקת את מותני ביד אחת ושלחת את ידך השניה אל ערוותי ולמטה משם.
הייתי קצת מופתע, אפילו בהלם. את זוכרת איך רעש של טרקטורונים הפריע לנו באמצע???
את המים מהבקבוק שלא נגעת בו שפכת עלי.........צחקנו המון ואז נסענו אלי הביתה כשתחתוני דבוקים לגופי.....והיה לי קשה להשען בגלל שריטה עמוקה בגב מציפורנייך הארוכות...את זוכרת ששאלתי אותך אם את משחיזה אותם? "היית מת לדעת....נכון?"
"נכון"
אני עוד בהלם ממה שסיפרת לי בשיחת המסדרון הנונשלנטית האחרונה בהחלט שניהלנו באוניברסיטה...איך יכולת לקחת לשם את החבר החדש שלך, זה היה המקום שלי. את לא הכרת את המקום הזה קודם! ....את שומעת, זה היה המקום שלי! אם באמת היית שם, אני מקווה שהחול והחום והרוח והמים הזכירו לך מישהו מן העבר הלא כל כך רחוק.

אני חושב שנרגעתי....כן, עכשיו אני בסדר עכשיו טוב.