אתה עושה לי קצת מקום אצלך עכשיו וזה מרגש אותי להכנס לקלחת המבעבעת של היצרים האפלים שלך. זה מקום קטן אני יודעת ואין לי יותר מדי ציפיות. גם אם יש לי זה לא כזה משנה. אני יודעת מה הכי טוב לי ובגלל זה אני לא מדברת יותר מדי מתפשטת מכל מה שלא צריך: מחשבות, ידיעות, אגו, חששות. אני כל כך רוצה להרגיש אותך. מבפנים, ממתחת. להרגיש את הכוח שלך בועט ומפצפץ אותי למקום הכי נמוך. מתאווה להריח לטעום ולקבל ממך את כל מה שאחרים לא מדמיינים שקיים בך. אני רוצה ללקק את הזוהמה המחשבתית שלך. שתירק אותה לתוכי.אני רוצה להשתפשף עליה. לאונן את עצמי על הגועל שלך, זה שאתה עצמך לא אוהב. אני אהיה הדג נקאי שלך זה שמנקה ממך ביניקות את הפסולת שלך ונבנה ממנו. ואני בטח אשלם על הרצון הזה אחר כך. אבל עכשיו זה לא משנה. אחר כך זה אחר כך ועכשיו זה עכשיו. עכשיו אתה סותם לי את המוח וגורם לשגעון שבי להתעורר ולעטוף אותי. הצורך הזה בוער וגם צועק ממני. אתה אומר שאני יודעת שלהיות כלום זה כואב, אבל אני לא יודעת עוד כמה כלום אני יכולה להיות. זה נשמע כמו הבטחה באוזניים שלי.
לפני 11 שנים. 5 באוגוסט 2012 בשעה 13:15
