סשן חמש
רילקה
"רגש שדה הקרב כספינה בסערה
וכך נתקעה במטרה הרצויה
החנית המהירה כמעוף הציפור
וכך התארע האפסי וגם החשוב"
שדה קרב. חניתי מול מטרתה ואת רוגשת כספינה בסערה.
והחיילים. יבוסים, פריזים, עמלקים, פלישתים וגם בנות מדיין.
שחומים, לבנים, אלמוניים. נשים גדולות.
ואת כמוצאת להורג בעיניים מכוסות. קשורה פסוקה פשוקה תשוקה
וקול תשואה, קול ההמון הצמא לדם קורבן
כבת יפתח מרצונך מובלת אל המטווח, אל המטבח, אל הטבח, אל הזבח
צוויתי. ביקשתי. שתהיי למשסיך פומבית ומופקרת, שעונשך יהה לעיני כל
שחרפתך תהיה חרופה ששיפחותך תהיה ערופה,
והיית שם, בחושך הנורא ובאורות הניאון הסגול
כצלוב ההוא, מכפרת בעונשך על חטאי כולם.
ההמון מהסס. בכל זאת - בת אדם. ואחרי יד או ידיים שתים, מופיעות עוד שתיים
ועוד. אוחזות שדיים. לוחצות פיטמות - חזק. שפניך יתעוותו
ששפתיך יחשקו ששיניך ישחקו שישחקו הנערים
ואשה אחת רעה וטובת מראה מפשקת ירכיך הזולגות ונועצת כף ידה האחת
והנה העדה כולה קוצפת. כאילו כעס יש בליבם עליך - אבל על עצמם הם כועסים
וזר ראשון של רקפות לבנות נוזל על לחייך ושפתיך
והיורה הופך מטר, וזרים זרים מעטרים את יפי גופך
זרי זרע
ז-רע
זה רע ?
זר רע חובט בך. את בוכה
החניתות והחיצים ננעצים ללא רחם.
ברחם.
רחמך.
רחמיך.
לפני 14 שנים. 12 בספטמבר 2010 בשעה 23:48
