יום קייצי רותח בחוץ אך בדירתם של הגבירה והאפס המזגן קריר והאורות עמומים. כמה מרגש הוא טקס הגעתה של הגבירה , כאשר האפס ממתין בעירום עם כלוב על עלובו ומבטו מושפל. הגבירה בשמלה הדורה ניצבת אל מול הגוף הזכרי עם המנעול, מסירה את תכשיטייה באיטיות ונשארת בלעדיהם. גם להם מגיעה המנוחה. "התעללות חייבת להיות ללא תכשיטים", חלפה המחשבה במוחו של האפס העלוב. אכן. אלו העובדות כבר שנים ארוכות. מחיצה אגרסיבית של האשכים התפוחים הנעולים הביאה להתמוטטות האפס אל הרצפה. הכאב היה נוראי. כעבור דקות לא מעטות התאושש. או אז המתינו לפיו הלח אצבעות רגלייה של הגבירה המשוחות בלק אדום-כתום זרחני.
ארוכות מצץ, ינק ושאב לפיו את האצבעות. גרגוריו לבטח נשמעו בחלל הדירה ואולי – מי יודע – אף מחוצה לה. הגבירה – כך חש – הייתה ממוטטת מעיפות. הוד מעלתה שכבה על צדה ועל בטנה ושקעה בריחוף ארוך כשאר האפס ממשיך לינוק את האצבעות להן הוא סוגד כבר שנים.
כעבור שעה קלה החלה הגבירה להתעלל עם אצבעות רגלייה בעלוב הכלוא. שוב ושוב נשמעו נאקות כאשר הגבירה מגבירה את לחצה על האשכים התפוחים יותר ויותר. משאספה כוחות החלו ההצלפות האיומות בזרדים הירוקים ואחר כך הזיון האלוהי כל כך. כבר קודם פתחה הגבירה באצבעותייה את הנקב הנשי של האפס והרחיבה אותו לצרכייה. הדילדו השחור נכנס בקלות כשהאפס על ברכיו משווע לחוש בעצמת הגבירה. וזו הגיעה. ועוד איך.
חיש קל התהפך על גבו והגבירה חדרה עמוק עוד יותר. כך היה גם עם הדילדו החום העבה החדש. עמוק ! עמוק! שוב ושוב. האפס נאנק. הגודל . העצמה. המראה הנסגד של הגבירה. מחזה ותחושה שמימיים גם יחד.
זמן רב חלף עד שהגיעו "הרגעים האינטמיים" כפי שמכנה אותם הגבירה. הכלוב הוסר, האפס ליקק בטירוף את גוף הגבירה האלוהי, חש בחום מקדשה וביצע בה פעמיים את הפיסטינג שכה אהבה. לקראת סיום פרק את מטענו על ירכה הצחה בצרחות נוראיות. ההתעללות הארוכה והכלוב שנעל את אברו כל כך הרבה ימים הגבירו מן הסתם את היחום של האפס העלוב.
כשנעל את אברו העלוב והמדולדל הייתה כבר הגבירה בדרכה לאהובה ולמשפחתה. תכשיטייה כבר חזרה במקומם. נחו להם על שולחן השיש הקטן. ההקשיבו לנעשה? ההבינו מיהי האלוהית הנושאת אותם לכל מקום? ארוחת ערב? בילוי רומנטי? גיבוש משפחתי אוהב וחם? מי יודע. הגבירה מעולם לא חושפת את הנעשה בפני האפס המושפל.
