ככל שחולפות השנים חש האפס כי אכזריותה של גברתו גוברת הולכת. אולי זהו אורח חייה האינטנסיבי בחיי היום יום. אולי חשה הגבירה כי יכולה היא לשחרר את מי שהיא באמת ללא כל גבולות או מחיצות. אולי גם וגם. אין לדעת. אך אילו העובדות.
בתחילת כל מפגש זוכה האפס ללקק ארוכות את אצבעות רגלי הגבירה הנשגבות. הגבירה עסוקה בעניניה בסלולארי ונותנת לאפס את הזכות ליהנות מפרי גן העדן הקרוב לעפר הארץ. כעבור רבע שעה לערך מאבדת הגבירה את סבלנותה וניגשת למלאכה - התעללות מתמשכת באשכים התפוחים עם כלוב במנעול על אברו העלוב של האפס. בעקבותייה - החדרת אצבעות כהכנה לחדירה לפתחו הנקבי האחורי. ואחר כך מגיעות ההצלפות – ענפים ירוקים דקיקים הנחבטים שוב ושוב על אחוריו של האפס. פוצעים. שורטים. דם ניגר. העור משנה את צבע עורו לכחול, צהוב ושחור. הגבירה לא מרפה שוב ושוב. מתי מפסיקה האלוהית? רק כשהאפס מתנדנד, מאיים לאבד את הכרתו. או אז מרשה לו הגבירה ליפול על המיטה לשאוף אויר. לא לזמן רב. מייד תגיע ההתעללות באשכיו שוב ושוב ללא רחם.
הערב זכה האפס לבונוס. מלבד חדירה עם הדילדו אל פתחו הנקבי וזיון אין סופי תוך השמעת אנחות בלתי פוסקות של הנאה ויחום, זכה האפס לביקור האורח עם הכלי העצום ביותר שראה אי פעם. ענק, זקור רותח. במשך שעות החדיר האורח את הכלי לפיו של האפס שהפך לבארבי עם פאה שחורה, שדי ענק מסיליקון, שמלת תחרה צמודה , גרבונים שחורים ונעלי עקב אדומים. הבארבי מצצה, ינקה והתענגה על הכלי האימתני כשהגבירה מתמוגגת.
כשהגיע הרגע בו ביקש הזיין להחדיר את הכלי לאחורי הבארבי החל המשבר. הכלי הענק לא הצליח להיכנס והבארבי צרחה מכאב בכל פעם שניסה. שוב ושוב. ללא הצלחה. הגבירה נחלצה לעזרה וניסתה להרחיב את הפתח עם הדילדו, אך גם זה לא עזר. ההייתה הבארבי אחוזת חרדה? אולי. הפתח מאן להתרחב והזיין המאוכזב התלבש ויצא לדרכו. גם הגבירה הייתה עצובה כי חלומה לא הוגשם. הפעם.
בהמשך עינגה הבארבי את הגבירה בליקוק גופה האלוהי והמשכר ובפיסטינג שכה אוהבת עד שפרקה בצרחות המוכרות. האפס זכה אחר כך אף הוא לפרוק על הירך הלבנבנה והרכה כל כך, משהוסר כלובו.
הגבירה אצה לדרכה, לבושה באלגנטיות כשרכה והאפס המוכה, השרוט והצרוב נעל שוב את הכלוב על עלובו ויצא לדרכו. עד למפגש הבא והקרוב.
