כל האמת!!!

זה שבועיים לא גמרתי. הזין שלי בער, האשכים היו תפוחים ואיימו להתפוצץ. "אסור לך לגמור!", פקדה עלי גברתי. "בשום מצב ! ", ואני מלאתי אחר הוראותיה בדבקות , בנאמנות ובטירוף חושים.

"שריין לך את שעות היום בין אחת בצהריים לעשר בערב", הורתה לי. בשיא הלחץ של הפעילויות לקראת החג , נטשתי הכל ודהרתי לדירת המפגש שלנו. לאשכיי כלוב פלסטיק נעול ובאמתחתי תותב דמוי זין המתחבר לכלוב הפלסטיק, גרבי נשים סקסיות בצבע אדום, תחתוני תחרה אדומים, נרות שבת מספר שש, מצית וטבלת עונשים כתובה בכתב יד מקורי. ציוד בסיסי לכל מפגש לאחרונה.

המתנתי לגברתי דקות ספורות בלבד וכשנכנסה בשערי דירתנו הרחתי מרחוק את בושם הוניל המטריף שלה וראיתי כוכבים. ללא מילים מיותרות הסירה מעל מכנסיי האלגנטים את חגורת העור, פקדה עלי לרדת על ברכיי ולהפשיל את מכנסיי והחלה להצליף בי ללא רחם. "ספור עד עשרים!", ספרתי והודתי לה על כל הצלפה. "ספור שוב עד עשרים!" שוב ספרתי ושוב הודיתי על כל הצלפה.
"את העשרים הבאות נשמור לטפטוף הנרות..." מלמלה באזניי. במציאות חשתי כי היא אינה יכולה להפסיק. לאחר שהשליכה בשאט נפש את רשימת העונשים בנייר שהבאתי וגערה בי על הכתיבה המרושלת, ההצלפות המשיכו ללא רחם. לעיתים עם מחבט הגומי, לעיתים עם החגורה וחוזר חלילה. חשתי את אחוריי בוערים בטירוף. לא האמנתי שאוכל לשבת עליהם אי פעם בעתיד.

הייתי משוכנע שאת גברתי לא ניתן יהיה לעצור באחר הצהריים המוטרף הזה. בתחילה חיברה לפטמותיי ולאשכיי את האטבים הזעירים. ראיתי כוכבים ויבבתי כתינוק. לפתע מאסה באטבים , הסירה אותם ופקדה עלי לשכב על הגב . היא כבלה את רגליי וידיי בשלשלאות והחלה לטפטף על מפשעתי ואחוריי את חלב הנרות. הכאב היה נוראי ומוטרף. הבטתי בה בשארית כוחותיי. היא נראתה אלוהית, יפה ורגועה כאילו עוסקת היא ברקמת מקרמה שלווה בבית גיל הזהב בראשון לציון. סבלנית וסובלנית. לא מתרגשת. לא מתלהבת ולא עולצת. אך בהיכרותי איתה ידעתי כי אין מאושרת ממנה - לראותי בסבלי הנוראי הממלא אצלה מצברים מרוקנים למדי. לשם כך אני קיים, הרהרתי בלבי וחשתי סיפוק ושלמות עילאיים. זהו מקומי. תחתיה, להשביע את רצונה ולמלא אחרי כל צרכיה.

הערב נמשך לו עם החדרת מוט גומי העשוי מכדורים שחורים אל פי הטבעת שלי , בעודי מאונן וגומר בהתפרצות אין קץ לה חיכיתי כל כך הרבה ימים. הרגשתי כי אני קרוב לאבד את הכרתי מתשוקה מתפרצת שלא ידעתי בעבר. כשהעזתי להתקרב לפניה ולשאול אם מותר לי להתקרב עד כדי מגע לשפתיה, התחלחלתי מתעוזתי. היא התקרבה ולרגע לחלחנו שפתיים . גבירה ואפס. מדהים ! לא נשיקה ולא נעליים. היא פלטה כמויות של רוק שוב ושוב ומצצתי אותם כסוכרייה לילד. לחלוח השפתיים נמשך ונמשך, מדי פעם נשכה את שפתיי בעוצמה. היה זה רגע מדהים שמעולם לא התנסנו בו. תהיתי כל העת מה עובר לה במוחה בסיטואציה הזויה שכזו. כאילו בעלת האחוזה הנישאת מלחלחת שפתיים עם מתקן הביוב באגף המשרתים. ממש מדע בדיוני.

מיד אחר כך פקדה עלי לפנק אותה בפיסטינג האהוב עליה עם נוזל הסיכוך וכשרעדה על המיטה הרטובה מנוזלים שהתפרצו בזרמים גועשים מבין רגליה, ידעתי שטוב לה. הייתי המאושר באדם באותו רגע.

הבטתי בה , כורע על ברכיי. בחיי היום יום היא אשת קריירה מצליחה, נשואה באושר ומטפלת בילדיה הקטנים. מבשלת, אופה , מנקה ומקפלת כביסה בדקדקנות. חיי המין שלה מופלאים ואהבתה לבעלה ומשפחתה מושאים לקנאה בעיניי. יחד עם זאת, הבדסמ בוער בעצמותיה והיא חייבת אותו כדי למלא את מצבריה. במשך שנים היא מתעללת באפסים כמוני. בוחרת אותנו בדקדקנות מרובה ומוציאה חסרי אונים שכמותי מן התבן בפינצטה. הופכת אותנו והופכת שוב ושוב ומתאימה אותנו לצרכיה. אנו נעתרים ומתעצבים לפי דרישותיה. בשנה האחרונה זה אני, הממלא אחר הנישה הזו בחייה של גברתי. מאושר ומחכה בכל רגע לעוד מפגש. שוב ושוב. עוד ועוד. שאף פעם לא יגמר לי. לאיש הנישה של גברתי.