כל האמת!!!

הפקקים של הבוקר בדרך למפגש עם גבירתי היו מאוסים למדי. גבירתי הורתה לי להתיצב בתשע בבוקר, שעה בלתי שיגרתית עבורה. אחרתי בעשר דקות חושש מתגובתה, אך היא העבירה את זמנה בסופרפארם הסמוך ונשמעה שלווה למדי.
חמוש בבלייזר ומכנסיים וחולצה שחורה המתנתי לה מושפל עיניים. כשנכנסה אילצה אותי להסתובב עם גבי אליה. היא הסירה מעל מכנסיי את חגורת העור שלי והתירה את הכפתור. נותרתי בלבושי המלא, מכנסיי מופשלים , ללא תחתונים ועם הכלוב הנעול על חלציי. ואז הרגשתי אותה. שוב ושוב. שוב ושוב. הייתה זו חגורת העור הנפגשת בעור אחוריי, חורכת אותם, בסבלנות ובעקביות. מילה לא נאמרה בחלל הדירה, רק מוסיקת הרקע השקטה, מנועי האוטובוסים החולפים ואיוושת ההצלפות המונוטונית. אך, כן....יבבותיי המתמשכות ומתגברות נשמעו אף הן.
בין לבין גיוונה גבירתי את ההצלפות במחבט העור ובכפות ידיה ואני ראיתי כוכבים ונשכתי את שפתיי שוב ושוב. בשלב מסוים חשתי כי גברתי מאסה במראה אחוריי הארגמניים והבוערים והתפנתה לטפל בכלוב שעל אברי ובאשכיי המחוצים. ערב קודם סיפרה לי באדישות מה כי רכשה כעשרים אטבים חדשים עבורי. הייתי בטוח שהיא מתלוצצת. אך לגברתי אין חוש הומור כלל ועיקר. לאחר שחיברה אטבים לפטמותיי החלה לסרוק פיסות עור פנויות באשכיי וחיברה אטב אחר אטב. כמה היו שם? שישה או שמונה. בערפול חושיי איבדתי את הספירה. לא יכולתי לעמוד זקוף ולו לשנייה. רכנתי לפנים כאדם נאנדרטלי בעוד גבירתי מצלמת בהנאה את יצירת האמנות עליה שקדה בשקיקה כה רבה.

כשהורתה לי לשכב על הגב והחלה לסטור בחימה שפוכה באטב שלפיטמתי צרחתי בטירוף. הזעקה לבטח נשמעה בבנין כולו ואילו אני הרגשתי שמיתר קול שלי נקרע לחלוטין. הכאב היה הנורא שידעתי בימי חלדי. התפתלתי בכאב נוראי. המזור היחידי למכאוביי הייתה הידיעה כי גברתי מאושרת עד כלות ברגע נתון זה. המשכתי לנשוך את שפתיי עד שנרגע לו הכאב. כעבור דקות, רגעים שנראו כנצח, החליטה הגבירה להסיר את האטבים הנוראיים והכאב רק גדל עוד יותר. חשתי כי אני נטרף לחלוטין מכאב חודרני, אך לגבירתי מלמלתי שלא כואב לי דבר.
בשנה האחרונה למדתי להכיר את גבירתי היטב. לאחר שהיא קורעת לי את הצורה מן הסתם מתאזן אצלה ההורמון הרלבנטי ואז מגיעה מערכת העצבים שלה לאיזון הרצוי. או אז, חשה היא כי הגיעה העת להתענג בצורה אחרת. אכזרית פחות או מתגרה שבעתיים. היא הורתה לי להסיר את הכלוב ולשכב על גבה. אברי המשוחרר התעבה והזדקר בחדווה וביקש לחדור אל תוכה, אך היא נפנפה אותי בתנועה לא רגועה. הייתי מחורמן בטירוף ועברתי ללקק את גופה עם לשוני וניסיתי הפעם את מזלי בתוך חור אחוריה. להפתעתי הרבה, לא נהדפתי משם. לשוני נדבקה לה אל חור פי הטבעת האלוהי של גברתי הנאצלת. לא יכולתי להרפות. לא לשניה, לא לרגע לא לדקה. נדבקה לה הלשון כאילו חשה כי במקום זה מקומה הטבעי. לכך נועדה כל חייה, והנה עתה פגשה ביעודה האולטימטיבי. לשון ורודה ותובענית הגיעה לה אל המנוחה והנחלה. הייתי מאושר לסגוד לאחורי גברתי בעוד היא רועדת ומפרכסת שוב ושוב. זה היה מראה אלוהי למדי, וזאת במלוא הצניעות.
כעבור דקות הורתה לי גבירתי לבצע בה את הפיסטינג האהוב עליה. לא חלף זמן רב עד שהגיעה אל האורגזמה המטורפת שלה כשהיא משפריצה ליטרים של נוזלים לכל עבר, כמזרקה משתוללת ונטולת רסן. חיבקתי את גופה הרועד במשך זמן לא מבוטל עד שנרגעה לה. הייתי מאושר ומסופק לחלוטין.
בטרם נפרדנו הורתה לי גברתי לאונן בפניה כשהיא כבר לבושה ובחצי רגל בדלת. עשיתי כמצוותה ורק כשהשתולל לו הנוזל הלבנבן לכל עבר, שלחה אותי גברתי להתנקות ויצאה לה לדרכה. אני נותרתי עם החלום והפנטזיה של לשוני להידבק אל מקום אחד בלבד. ובתחושה זו התחיל לו – לעזאזל - עוד יום שיגרתי במשרד.