כל האמת!!!

שעות לפני המפגש בדירה בבית השחקים ברחוב הסואן, ידעתי שאני הולך לשלם בגדול. על גברתי עברו כמה ימים לא פשוטים וחשתי – כמו תמיד – שרק התעללות חסרת רסן בגופי תחזיר אותה אל האיזון המאפשר לה את חיי השיגרה ממפגש למפגש. חיכיתי לפגישה קצר רוח, במיוחד שמשעות הבוקר המוקדמות נצטוויתי להתנייד עם הכלוב הנעול על אברי הרופס, וה"עלוב" כלשונה וללא תחתונים.
בשעה היעודה המתנתי לגברתי על ארבע כשחליפת העסקים שלי כבר תלויה בארון במקומה הקבוע. אם במפגשים קודמים הותר לי לנשום את ריחה של גברתי במפגש שדייה המדהימים, הרי הפעם צ'ופר זה נמנע ממני בהחלטיות.

גברתי, לבושה בהידור, החלה להצליף באחוריי בכף ידה הרטובה ובהמשך עברה למחבט הגומי האימתני המשובץ סיכות. ההצלפות נמשכו ונמשכו ונמשכו, תוך צביטות בלתי פוסקות לפטמותיי, בין השאר להכינן לאטבים הזעירים שהמתינו להם חסרי סבלנות במזוודת האביזרים המהודרת של גברתי. אכן, חיש קל חוברו אלה לפיטומותיי וארבעה אחרים לאשכיי. נשכתי את שפתיי , יבבתי ולבסוף פרצתי גם בבכי מר. כצ'ופר – כמיטב המסורת של גברתי – הסירה היא את האטבים מפטמותיי ו...חיברה אותם למילימטרים החשופים הבודדים של אשכיי המחוצים. כך טלטלה את אברי הנעול בכלוב ואת האשכים אליהם נצמדו להם בתאווה שישה אטבים זעירים שוב ושוב כשהיא לוחשת באוזני שוב ושוב: "תביט..תראה כמה עלוב הזין שלך אפס שלי". הנהנתי בראשי, נושך את שפתיי מעוצמת הכאב. ""לא כואב, נכון", המשיכה ללחוש באוזני בהתגרות סדיסטית. "לא כואב גברתי", השבתי בשארית כוחותיי. "של מי אתה אפס" שאלה בלגלוג כשהיא אוחזת באברי המסוייט באצבעותיה וממששת שוב ושוב את האשכים המדממים. "רק שלך גברתי..תודה לך", הודיתי ופרצתי בבכי. כשהחלה להסיר את האטבים אחד אחד ראיתי זיקוקי דינור מרוב כאבים. הסבל היה נוראי ונשכבתי על הרצפה בוכה ומתייפח, חסר נשימה, רוצה לברוח כל עוד נפשי בי. להימלט אל הרחוב הסואן. לאויר הערב הקריר.איש לא החזיק אותי בדירה. הייתי חופשי ללכת. נשארתי ללא היסוס. מכור ומושפל. מטורף שכמוני!

אם לרגע ניתן היה לחשוב ששיא מפגשנו תוכנן לתחילתו, הרי טעות מרה נפלה כאן. גברתי המשיכה להצליף באחוריי, כשלתוך אחוריי החדירה את הדילדו האימתני עם זנב הסוס המתנפנף. במקביל צילמה את מראה העכוז הארגמני שוב ושוב, למזכרת נצח מן הסתם. ואז הגיע הרגע שיועד להיות שיא אושרה של גברתי. מן התיק שלי שלפתי את התותב החלול והחדיש שרכשתי קודם לכן, משאת נפשה של גברתי. תותב מפלצתי זה יועד לחיבור אל טבעת הכלוב שעל חלציי ומתחבר עם פינים ומנעול. בניגוד לכלוב הפלסטיק הקל יחסית, משקל התותב משמעותי ובכח הגרביטציה הוא מושך את האשכים הנעולים כלפי מטה ומכאיב להם כהלכה.
בפעם הראשונה הזדמן לי לכרוע בפני ירכיה המפושקות של גברתי ולהחדיר את האיבר המחובר לגופי אל בין רגליה. עמוק. שוב ושוב. פנימה והחוצה. גברתי יבבה...... כעבור דקות התהפכה וכרעה על ברכיה ואז חדרתי אליה מאחור. שוב ושוב. עמוק. נחוש. קשה. מאיים. גברתי צווחה, יבבה. כל גופה החל לרעוד ולפרכס. עבורה הייתה זו אורגזמה מוטרפת, מטרפת ושמיימית. עבורי – חש בעוצמת הנאתה האלוהית - הייתה זו תחושת אפסות מושלמת. החדירה הייתה הרי עם תותב פלסטיק, בעוד אברי האמיתי האורגני היה מכווץ ואומלל כדבעי. גם החדירות והצמדת התותב אל גופי עם המנעול הקר והמתכתי היו מכאיבות, מתסכלות ומשפילות באופן בלתי יתואר. אך האפסות הזו בטלה בשישים למראה גברתי המפרכסת שוב ושוב. נצמדתי אליה וליקקתי את ישבנה חותר עם לשוני החמה אל פי הטבעת שלה. גברתי החלה בסדרת יבבות מדהימה ומרגשת. התמלאתי באושר עילאי למראה הבלתי שכיח, הבלתי מצוי היחיד והמיוחד ואולי החד פעמי. בשארית כוחותיה מלמלה שעוד לא מגיע לי להגיע עם לשוני אל היעד אליו חתרתי. הסתפקתי בחיבוקה , הצמדת ראשי אל חזה ובריחה מוחלטת מן העולם הזה.

גם משעמדה ללכת ירדתי על ברכיי, נצמדתי לחזה האלוהי שוב ושוב והתקשיתי להיפרד.