שלושה זרדים.
חגורת עור.
גלגל שיניים.
מחבט עור משומש ובלוי.
סיגריה בוערת.
ההצלפות בעיצומן.
שוב ושוב.
עוד ועוד.
ללא רחם.
הבכי שלי בעיצומו. הכאב נוראי.
כל כלי המשחית בפעילות מתמשכת.
עוד זה מצליף וזה בא.
רירית לא ברורה מופיעה על עטרת הזין שלי הנעולה בכלובון הלוחץ הרמטית.
בעצומו של הסדיזם הנוראי מכל אני מייבב שוב ושוב, אך לפתע חש בהתעלות נפשית ופיזית. הכאב כבר לא מזיז לי. תחושה מוזרה ומפתיעה.
"רק כאן טוב לך גברתי", אני שואג.
הצלפה !
"בשום מקום לא טוב לך, כמו כאן גברתי", אני ממשיך.
הצלפה !
"זהו האושר של גברתי. היא לא תמצא אותו בשום מקום אחר".
הצלפה !
"תשתוק", היא מסננת וההצלפות מתגברות, אך אני בשלי. מצדי שתכרות מעלי את ישבני באיזמל מנתחים.
הצלפה !
"מגיע לך להיות מאושרת גברתי. מגיע לך !!!!! "
הצלפה !
"רק כאן - אין לגברתי מקום אחר להיות מאושרת !"
הצלפה !
לא זוכר הרבה, אלא רק שקרסתי והתמוטטתי. בשרעפיי זוכר את הדילדו של גברתי טוחן את אחוריי שוב ושוב במשך חצי שעה לפחות. לא רציתי שזה יגמר.
לא רציתי.
