״שתוק״!!!!
כל נסיון אלים שלי לגרום לו לשתוק עלה בתוהו.
הוא מכיר אותי האפס שלי.
ככל שירה חיצים לחלל החדר כך הצלפתי בו באכזריות הולכת ומתגברת. לרגעים נדמה היה כי הפך לסורר עקשן. תמות נפשו עם פלשתים, הוא חייב לאמר את שעל ליבו.
״מגיע לך״
זו הפעם הראשונה בחיי ששמעתי את צירוף המילים האלה בקולניות מהולה בבכי, מצד שלישי.
לא ביני לבין עצמי. לא עוד עבודה עצמית מפרכת.
אני לא היחידה שיודעת שמגיע לי.
חבל שאלה שהביאוני לעולם הזה לא חשבו/ חושבים/ יחשבו כך. צמד המילים מהדהד באזניי למן הרגע שהעלה אותם האפס שלי על דל שפתיו כשהוא זועק מכאבי תופת.
מילותיו הציבו בפניי מראה. סיטואציות מחיי עברו לנגד עיניי.
הכל עלה וצף שוב. כמו רולטה. גלגל המזל של חיי.
הן חלק ממני. מעיצוב האישיות שלי. לטוב ולרע.
לא אצליח להפטר מהן. לעולם.
למה כל כך כואב לי עם האמת? האמת כואבת, אך משחררת!!!
תתמודדי עם משפטי האמת הממלאים את חלל החדר.
עצמתי עיניי וחשתי בגלי האושר המציפים אותי. הייתכן? האם כך מרגישים כשמאושרים? כלום לא חשתי באושר עד עתה??
הרי יש לי אהוב שהוא כל חיי וילדים מקסימים שהם הסיבה האמיתית לקיומי.
בכל כוחותיי המשכתי להצליף בעכוזו הלבנבן שהפך ארגמני ומדמם.
עד שהוצפתי דמעות של אושר.
זהו, את זה חיפשתי!!!
את התחושה הזאת. זו, ששולחת זרמים בכל גופי כעת!!!
זו, שאומרת שהגעתי סופסוף למחוז חפצי.
מצאתי עצמי מותשת מהתחושות הבלתי מוכרות שמילאו אותי.
לא רציתי שתתפוגג לה התחושה. שכבתי לבדי על המיטה הרחבה כשהאפס שלי שוכב למרגלותיי, על רצפת החדר הקרה, עירום,פצוע, מדמם, דואב.
רחוקה במחשבותיי, נעולה בנבכי נפשי, מרגישה אותה זורמת בעצמותיי בעורקיי, לאט לאט עוזבת את נשמתי.
אמביוולנטיות קיצונית.
בכי ואושר, כאב ועונג, הצלפה וליטוף.
כל אלה הובילו אותי לקיצוניות נוספת.
קור וחום.
לאחר שהחדרתי לתוכו קוביות קרח
לתחושת הקור והצלפתי בו זמנית על עכוזו לתחושת החום, חדרתי לתוכו
עם הדילדו העבה שהורגל אליו.
אני, מצידי, הייתי רוויית אושר שהוביל בי זרמי עונג.
לא היה בי הצורך לחוות אורגזמה מינית.
אני את האורגזמה שלי חוויתי.
בדמותו של האושר.
