הכל היה ככ רטוב. זרם קולח שוב ושוב כמעיין מתגבר. והיה גם ככ חם. רותח. לפתע חשתי כמו מלחציים קלים מנסים להיאחז בו, בתוך כל הרטיבות הזאת. הרחתי את בתי השחי. את הבגד המלכותי העוטף את הגוף. את הפטמות של השדיים המטריפים שנחשפו מולי מבלי שהרגשתי איך. הבטתי בפנייה היפים והאדירים. ההיה זה בכי? הייתה זו תשוקה? ההיו שם רגשות? הרטיבות המשיכה והתגברה וקולה המשיך לזעוק באושר ויסורים : "תכניס אותו". חשתי כי עוד סנטימטר נוסף ואז יאחזו בו המלקחיים האורגניים שגברתי הרבתה לספר לי עליהם בפרוטרוט בשנים האחרונות. מלקחיים האוחזים באברי זכרי האלפא המתמכרים אליהם מעתה ועד עולם. כמה גדול היה הפיתוי. להרפות. לצלול אל תוך ערפל החושים של הפיתוי. לשקוע עמוק במקדש המלכותי ולשחרר זרם ענק של זרע לבן ומבעבע עמוק בפתח ולהציף את המלקחיים המפתים כל כך. "אסור לי", לחשתי באזני הגבירה. "אני אפס עלוב ולא ראוי שאחדור אל המקדש המלכותי הזה", גנחתי . "תביא מייד את התותב", זעקה גברתי. חיבקתי אותה. נצמדתי לגופה. הרחתי אותה שוב ושוב. אברי המיוסר והבוער משוחרר לו וידי הימנית אוחזת בתותב הפלסטיק ומחדירה אותו עמוק לתוך המקדש הבוער. "כך ראוי לגברתי", לחשתי באוזנה. "שהאפס ילחש באזנה תוך יסורים בעוד היא מגיעה לאורגזמת ענק שלא באמצעות עלובו". כך היה. זמן מה אחר כך הורתה לי לשפשף את אברי העלוב על ירכה הצחורה ולצרוח תוך שניה קצרה את שאגת האורגזמה המתוסכלת. על העור החלק. לא כשהמלקחיים לופתים, כפי שזוכים זכרי האלפא הרבים.
כך נגמר לו המפגש שהחל שעות רבות קודם לכן בהצלפות אין קץ ללא רחמים ובעינוי תופת עם גלגל כאב שחורט עמוק בבשרך.
כך נגמר לו המפגש שהחל שעות רבות קודם לכן בהקראת וידוי "התוצאה" בקול רם וצלול. הוידוי ששונן באזני הגבירה מאז ומעולם, על אמירה אותה למדה לקבל. אמירה על טעות כואבת ומאכזבת.
כך נגמר לו המפגש שהחל שעות רבות קודם לכן בהחדרת חרוזי גומי שחורים עמוק עמוק לתוך הפתח הבוער שלי.
כך נגמר לו המפגש שהחל שעות רבות קודם לכן במציצת הדילדו המלכותי של הגבירה ואחר כך להרגישו עמוק עמוק בתוכי על הגב, על הצד או על ארבע.
כך נגמר לו המפגש ללא תחושת המלקחיים הלופתים. זכו לכך ככ רבים וראויים. לא האפס.