שלוש שנים חלפו מאז אותו סשן ראשון, שגרם לאפס שלה להבין שסופסוף חווה את מה שייחל לו כל כך.
גבירה במלא עוצמתה המונעת משליטה כמהות.
לא חובבנות, לא משחקי מיטה, לא משחק בתשלום.
סופסוף הגיע לדבר האמיתי. האחת שנכנסה לחייו מבלי להבין שהיא, לא תצא מהם עד שהיא תחליט אחרת.
שלוש שנים שהוא מקבל את מרותה באהבה מלאה תוך רצון לטוטאליות מלאה. רעבונם הולך וגובר.
היא לכניעותו. הוא לשליטתה.
שלוש שנים שהוא נותן לה את כל כולו, כסומא באפילה. צמא למגע שלה, הכואב, הרך, המייסר, המלטף. הסשנים ההרמוניים הופכים אותם ליישות אחת.
שלוש שנות שירותו אותה, היא מסכמת בדרכה למקום הפרטי שלהם, החשוך, הנעים. כל פינה שם מלאה בהם, לו רק יכלו הקירות לדבר.
הדלת נפתחת, היא צועדת פנימה, מרגישה בהלמות ליבו המתרגש, המפחד. האפס הנקבי שלה עומד שם בפינת החדר, עירום, כלוא, מסדיר נשימה.
ישבנו בולט בנשיות מופגנת. מלטפת היא בעדינות ורוך את הפתח ההדוק והצר, אשר הפך לא מכבר לנרתיק נקבי לזיינים כאלה ואחרים.
מיכרה אותו לתחושת הכאב-עונג שבחדירה.
כל מגע שלה גורם לו להתפתל, להבליט את ישבנו יותר.
כך היא משחקת בו, מחדירה את אצבעותיה, מאזינה לאנחות העונג שיוצאות מפיו, קשובה לפיתולי גופו, יודעת שהוא בידיה, כחומר ביד היוצר.
כעת, משהוטרף לגמרי כמו אשה בשיא האורגזמה, נוטלת היא את הענפים שקטף עבורה כבמידי שבוע, ומצליפה בו.
שלוש שנים שהיא מצליפה בו ובתום כל סשן הוא אומר לה שהתאכזרה אליו יותר מכל סשן. האמירה הזו שלו שממלאת אותה כל כך, מעצימה אותה.
במחזור ההצלפות השני, משהורגל לתחושת הכאב, התמוטט האפס וצנח על רצפת החדר הקרה.
היא קרבה אליו, מנסה לברר מה ממלמל הכנוע שלה לעברה. לאחר שהניחה כר לראשו והתאושש מעט, ביקש הוא להביט בפניה.
שלוש שנים שהוא מגניב מבט לפניה בסיטואציות שונות. מעולם לא הסתכל בעיניה.
בקשתו נתקבלה, או אז, נפקחו עיניו התכולות לרווחה במבט מופתע, בוחן, שוב ושוב ואז לחש לה:
״מעולם לא נתקלתי במבט החם הזה, כאילו היתה זו מסיכה לפנייך״.
שלוש שנים של הצלפות,
שלוש שנים של כאב,
שלוש שנים של ייסורים ומבט רך אחד,
מבט רך אחד שממלא את פניה רק לאחר, שהיא מצליפה בו עד זוב דם כערפדית צמאה למנת הדם היומית שלה, ומספקת את האכזריות שבה.
