כמה אפשר להצליף? עד כמה יכולה אכזריות כזו להתפרץ מן הגבירה? האפס חש שבכל פעם שעומד עירום כפוף וזוקף את אחוריו גובר וגובר רעבונה של גברתו האלוהית. לא חשה היא שובע לרגע. שנים על שנים..חודשים על גבי חודשים. אם בעבר היה האפס קורס מעצמת הכאב והגבירה הייתה מאפשרת לו מנוחה כלשהי הרי שבחודשים האחרונים כבר לא מתאפשר לו הלוקסוס המיותר הזה.
האם הישבן מתרגל להצלפות? האפס שואל עצמו את השאלה כל העת. מן הסתם כשהצלפות אכזריות הופכות לשיגרה, הבשר מפתח מעין סיבולת להתמודד עם הרגעים הדואבים האלה. רק אז כשהבשר צרוב מדמם ושרוט חשה הגבירה כי ניתן לזיין את הנקב הנשי. האפס מצטווה להעטיר קונדום על הדילדו הענק החגור למתניה של הגבירה בסטרפון. הוא נשכב אוטומטית על גבו, מרים את רגליו אל על והגבירה ניגשת למלאכה. מזפזפת חומר סיכוך על הפתח ומחדירה את הדילדו. לאט, בזהירות עד שהנקב סופג אותו עמוק. או אז מתחילה במלאכת הזיון קדימה ואחורה במיגוון מקצבים בלי פוסק.
אנחות, יבבות
יבבות אנחות
אנחות
יבבות
הזיון לא מפסיק לרגע ולא לשניה עד שהאפס קורס
ואז החלה ההתעללות בעלוב בכלוב. שוב ושוב והאפס נטרף. כשמגיעה ההוראה מן הגבירה להסירו העלוב מכווץ ובלתי נראה לעין. אך בידי הגבירה, תוך דקות ספורות, הוא הופך לענק, זקוף זקור ונוקשה כל כך. או אז מבקשת הגבירה את האפס לחכך את העלוב הענק בין ירכייה ומבקשת לחוש בכפות ידיו הזקנות, המקומטות והמיובשות כל כך. והנה – באקט בלתי צפוי – הגבירה חשה בהתעוררות מינית לא שגרתית. ככל שחשה בחיכוך הידיים הזקנות גוברת ההתעוררות הזו. עם הפיסטינג שכה אוהבת צורחת הגבירה בפורקנה ומתחילה לבכות בכי תמרורים. האפס מחכך את עלובו על ירכה הצחה בהוראתה ותוך שניות פורק אף הוא בבכי קורע לב.
מה קרה כאן?
