לפני 13 שנים. 13 באוקטובר 2011 בשעה 22:06
קלוז'ר...סוף סוף....אחרי שהתארך ונמשך עוד ועוד...אבל אי אפשר גם לא לחכות אבל גם לשמור משהו בלב לנצח...זה תוקע...בחיים לא אבין נשים ולמה הן כאלה מפגרות עם הלב שלהן ומבקשות דבר אחד ועושות דבר אחר ואז בוכות למה כואב להן והן לא מסוגלות...
אאוץ'...זה שוב כואב בלב...הלב סדוק אבל שלם...אבל כואב...והדמעות מלוחות...סימן שעצוב לי...כל מה שרציתי להיות זה סלע בשעת מבחן..אבל..היא העדיפה את האדישות והקור על פני כתפי והעולם..
שיהיה...לא בא לי לשמוע משהו רומנטי ולהתחשב ולאחל טוב...התגמשתי מספיק...אני מתוסכל...אבל ממשיך הלאה..ומעצב מחדש גם את הפרופיל ומשפץ אותו...(ג'ין אצטרך עזרה בעיצוב בהזדמנות)...מוקדש...אאוץ'...אבל לפחות אני לא מפחד להרגיש...הלאה...נשימה עמוקה..ולהמשיך..
[url]
תיאטרון רוסי
אביתר בנאי
מילים ולחן: אביתר בנאי
לראות מה אני מרגיש אלייך
כמה שבועות אחרי השיחה האחרונה
מה אני רוצה ממך
אני מרגיש שאת גדולה עלי
יפה וערומה בתיאטרון רוסי
איך שאני שונא אותך ככה
לא היה לי טוב כשהיית איתי
את רחוקה מלהיות קצת שקט בשבילי
אני כועס ומקווה שתיכשלי
שתמשיכי לרעוד ולפחד משגעון
אמן תשארי לבד לנצח
מה זה נקרא לא לרצות להיות איתי
מאוד קשה פה כל הלבד הזה, אוי ואבוי לי
יש לי לחץ באוזניים
וסרטים כחולים בראש
יש לי עראק ופסנתר
ואין לי אהבה בינתיים