לא, באמת, אין לי חשק לסקס הערב. נראה לי שאני מפתח איזה שפעת.
בכל אופן, את תישכבי מולי, על הגב. תורידי את כל הבגדים ותפתחי רגליים.
אני אקרא ספר. התחלתי, שוב, את אלים אמריקניים של ניל גיימן.
אני משעין את הספר על הירך שלך, מחזיק אותו פתוח ביד אחת ועם היד השניה מלטף לך את הכוס.
קצת קריר, לא ? אני מביא את השמיכה ומכסה את פלג הגוף העליון שלך. על העיניים
קושר לך את החולצה שהורדת. מעדיף שלא תראי. זה לא אישי.
האצבע שלי מלטפת את הדגדגן שלך, ורוד ומגורה ואת גונחת.
האצבעות שלי נכנסות לתוכך, אחת אחת. לאט. יש לי זמן ואת הספר רק התחלתי.
האמת היא שהוא אינו בין הטובים שלו, לטעמי. ברור ש "לעולם לא עולם" טוב יותר. הוא מלאה אותי
ואני צריך לעשות הפסקות מהקריאה בו.
ובהפסקות אני מתרכז בך. מפעיל את הויברטור שהבאת איתך ומצמיד אותו אליך. בדיוק איך שאת אוהבת.
קצת למעלה וללחוץ.
"שששש.... מותק" אני אומר לך. מסיר את הויברטור ומניח יד מרגיעה על הבטן שלך כשאת מתקרבת מדי לשיא.
פותח שוב את הספר וממשיך ללטף את שפתייך בעדינות. ממולל את הקפלים העדינים בין אצבעותי. מרגיש את הפעימות המתגברות בשריר הסמוך.
אצבע פנימה. חקרנית, סבלנית. ואת מתנשמת בכבדות ורועדת. אני נסוג ומשאיר אותך מתעוותת באוויר, מחפשת נואשות אחר הגרוי שיעביר אותך את השיא.
לא מותק. עוד לא. לא עכשיו. עכשיו אני קורא.
גיבור הספר נחטף, מעונה ובורח. ואת מולי רטובה, פתוחה וגונחת.
(זה מצחיק – את, אפילו בלי להיות מודעת לזה, נושכת כרית מרוב עונג ותסכול)
אני בקטע המותח ונראה לי שיקח עוד לפחות כמה שעות עד שאוכל להתפנות, כולי, כדי לטפל בגירוי הבלתי נסבל שלך. תחזיקי מעמד בינתיים, נכון ?
לא ! בלי ידיים. רק היד שלי שעכשיו מכסה על הכוס שלך בתנוחה מגוננת, מרגיעה ויחד עם זאת כה קרובה וכה אינטימית.
עוד 150 עמודים.
