סערה בכוס מים

מבלי נושא
מבלי תוכן
רק לכתוב
למלא את החלל, את הריק.

ולדעת

להאמין
שאני יכולה גם למלא את עצמי.
09/03/06


אז לכתוב כי אני ריקה
כי אני מרגישה חסרה
כי הכתיבה פעם בעבר הלא רחוק נהגה לשמש לי כמפלט, אבל ניתן רק להעביר מבט מהיר על הבלוג הנוכחי שלי ולהבין שזה כבר לא כך.
הו, אני עוברת מחסום יוצרים?
מעניין אם ניתן לקרוא לזה כך אם אתה כבר לא יוצר


"אני לא מצליח לכתוב כלום
וחשבתי אולי לכתוב על זה משהו:
ארס-פואטיקה מצילה ממוות"
- צינסקי

ארספואטיקה לא יכולה להציל אותך אם גם את זה את לא כותבת.
כי את ריקה
כי את חסרה.
כי את כמהה למשהו שאת לא יודעת אם את תוכלי להשיג
אם יהיה בך את העוז.
ובכלל בין אומץ לטימטום עובר קו דק, שאת לא בטוחה אם תוכלי להבחין בו

לרצות מבלי שיש את היכולת לממש
קללת חיי.

אז בנתיים אני כותבת
גם אם אין הרבה הגיון
או הצורה אינה פיוטית במיוחד.
או שאני סתם נותנת לאצבעות להכות על המקשים, הרעש הזה מרגיע אותי (וגם על זה כתבתי פעם).
כי בסופו של דבר אני יודעת מתוך שלא לשמה בא לשמה.

אז תכתבי, לעזאזל תכתבי.
עד שהאצבעות יתחילו לדמם.