מכירים את זה שלפעמים רשום על כל מיני תרופות תופעות לוואי של "ירידה בחשק המיני" ו"חוסר תיאבון"?
פעם לא הבנתי איך אפשר לסבול מירידה בחשק המיני. כאילו אז בסדר לא בא לך סקס.. קורה.
עד שסבלתי מזה, משניהם האמת ובעוד את החוסר תיאבון הבנתי, מאוד סבלתי ממנו, אבל הבנתי (וכאן המקום לדמיין אותי נאבקת במשך 50 דקות לאכול פרוסת לחם עם שוקולד)
את הירידה בחשק המיני היה קשה מאוד להסביר. גם כשכבר באתי לפסיכיאטרית והתלוננתי על זה היה לי קשה. היא כמובן הבינה כי היא הדבר הכי נהדר בעולם. אבל עדיין קשה.
וסבלתי. בחיי שסבלתי. כי לא שלא בא סקס. בא. אבל כל כך כל כך כל כך לא.
בתקופה האחרונה בא לי סקס. אבל כל כך לא.
לפני כמה ימים האיש היה פה. ונתן עבודה, באמת השקיע. אבל בסוף לא יכלתי אפילו לגייס בי את הכוחות לשקר ואמרתי לו בכנות שיוצאת רק מתוך מאוד עמוק "היה מאוד נחמד".
וזו קלישאה, אבל זה באמת לא הוא. זאת אני. לחלוטין אני.
המחסור הזה ברצון לסקס מתסכל אותי כל כך. כי אני רוצה. אבל לא.
גם ההכרזה הזו אתמול על הגשמת הפנטזיות, על אף שאשמח אם תקרה, היא לא פחות מניסיון נואש להצית משהו כבוי, איזה אוד עשן שספק ניתן להצילו.
הפעם אין טיפול תרופתי לתלות בו את האשמה. זו אני לבד.
ואני יודעת
יותר משאני רוצה סקס
אני רוצה מישהו להגיד לו
"הכנתי מרק ואפיתי לחמניות. בוא תחמם לי את הביחד"
